ברוכים הבאים

סבא בבית חולים.

אחרי שנתיים נקיות, בלי תרופות נגד דיכאון זה חזר.

אני מפחדת, אני מפחדת שסבא ימות.

עד שהכל התחיל להסתדר הכל שוב מתמוטט.

הצלחתי להתגבר על הדיכאון והפחדים שלי והינה הכל חוזר אלי שוב.

אני שבורה, אני פוחדת, שם דבר לא מצליח לי.

בלי מצב רוח, מפחדת, לא מצליחה ללמוד, אין ריכוז, רע לי.

עוד פעם לחזור לטיפולים ולתרופות, לא רוצה.

נמאס לי.

קשה לי.

אני שבורה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אני לא מצליחה ללמוד למיני מתכונת.

אני קוראת וקוראת וקוראת ושום דבר לא נקלט,

המחשבות במקום אחר,

הראש לא פה.

די.

נמאס לי כבר מזה.

אני צריכה עזרה :(

עברו הרבה שניות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה דקות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה שעות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה ימים מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה שבועות מאז הפעם האחרונה...

עברו הרבה חודשים מאז הפעם האחרונה...

שנגעת בי,

חיבקת אותי,

צחקת איתי,

ישבת איתי,

אהבת אותי...

יותר מדי זמן עבר מאז....

לא יודעת מה לעשות,

הרגשה מוזרה,

פתאום אני באמצע שום מקום, לבד.

זה כמו לזרוק תינוק לעולם וללכת.

סיימתי עם מישל הכל.

אני מקווה שהוא יבין את זה.

די!

אני לא סמרטוט.

קצת כואב אבל אני אתגבר עליו בדיוק כמו על הקודמים.

קצת קשה ומוזר אבל עכשיו פתחתי דף חדש.