ברוכים הבאים

כן כן.. זה יכול לקרות רק לי.

קרתה לי תאונה קטנה אתמול.

סגרו לי על האצבע את דלת המכונית.

יש לי כאבים.. שאי אפשר לתאר..

וגם הטבעת האהובה עלי נהרסה :(

כואב.

למה יש לי כזה מזל דפוק?

להרוג אותי.

מה יש לי פתאום?

טוב נו זה לא פתאום.. תמיד הייתי מפונקת.

אמא תקני לי!

אמא תביאי לי!

אמא בואי נילך!

מה עובר לי בראש?!

אני נסחפת...

אין גבול לפינוקים שלי...

תמיד הייתי מפונקת.. כמובן שתמיד אשאר כזאת אבל למה אני נסחפת?

למה אף פעם מה שיש לי (ויש לי הרבה) לא מספיק לי?

למה?

מתישהו זה יפסק?

אמא, אני אוהבת אותך,

ולא רק בגלל זה.

את מדהימה,

אחרי כל מה שעברת עדיין חזקה.

אוהבת אותך,

את כ"כ חשובה לי.

אני תמיד אוהבת לשבת לראות איתך סרט

או סתם לשבת לפטפט.

כרגיל תומכת ועוזרת בהכל,

עד כמה שהלב שלך גבול ומדהים.

אוהבת אותך ומפחדת לאבד אותך.

אין גבול לאהבה שלך,

תמיד נותנת גם אם אין וגם כשיש,

גם אם את לא יכולה לעזור את תחפשי כל דרך אפשרית לחפש,

פעם לא יכול לקנות עכשיו מפצה... אבל מפצה קצת יותר מדי על העבר לא?

תפסיקי לדאוג לי...

תדאגי לעצמך,

מגיע לך,

מגיע לך יותר מכל בן אדם אחר בעולם.

אני אוהבת אותך!

אני מאושרת אבל כ"כ אומללה.

אני שמחה אבל עצובה בפנים.

כיף לי ורע לי.

אני אוהבת אבל שונאת.

אני מרוצה מעצמי אבל מצד שני כ"כ מאוכזבת מעצמי.

למה?

למה אני לא יכולה פעם אחת מרוצה ממה שיש לי?

למה אני מאוכזבת מעצמי?

רק בגלל ציון אחד?

למה אני ממשיכה להתעלל בעצמי?

למה?

טוב לי.

אני באמת מאושרת.

אבל כמובן שיש דברים שמפריעים לי.

המון דברים.

הוא רחוק, אני מתגעגעת אליו, ה50 בספרות, למרות שמגיע לי הרבה יותר, אני מתגעגעת אל אחותי, אני שונאת את הספר שסיפר אותי בצורה שאני לא אוהבת :(.

חסרים לי כרגע כ"כ הרבה אנשים, אחותי, אירדה, הוא, מירון.

הרבה אנשים שגרמו לי לאושר.

אני חייבת להגיד דתודה לכולם...

תודה על העידודים.. תודה על החיבוקים בבוקר.. תודה על הכל.

זה הדבר היחיד שגורם לי לבוא לבית ספר ..

תתפלאו...

כ"כ נמאס לי כבר מהלימודים.

נמאס לי מהלחץ שיש.

אין זמן לשום כלום..

נמאס.

יש לי פיצול אישיות?