ברוכים הבאים

קודם כל, מזל טוב להורים שלי, היום יש להם יום נישואים, 29 שנים ביחד!!!

חוץ מזה, החיים די קשים כרגע, סבא עדיין בבית חולים, אני עדיין בדיכי (למרות הצחוקים שלי), רבתי עם בני הדודים שלי (דימה ורומן) ודודים שלי וניתקתי את הקשר איתם (דודים ובני הדודים).

אני כ"כ מאוכזבת מהם ולא נראה לי שמתישהו אני אלסח על מה שהם עשו לאמא שלי, לאבא שלי ולי.

כרגע אני שלמה עם עצמי ועם ההחלטה שלי.

נכון, קצת כואב שאחרי שלושה חודשים ממש מדהימים ושביליתי איתם הרבה הם מפנים את העורף ומתנהגים ככה.

בעיה שלהם.

לא איכפת לי מהם, איכפת לי מאמא ואבא.

אני כ"כ אוהבת אותם, פשוט מדהימים.

לא יודעת מה הייתי עושה בלעדהם ואיפה הייתי כרגע.

כמובן שסבא, פשוט בן אדם מדהים.

כ"כ חזק, כ"כ חכם, כ"כ טוב.

קשה למצוא אנשים כאלה בימנו.

סבא, תחזור מהר, תבריא.

אני מתגעגעת אליך ולבדיחות שלך ולשטויות שלך :)

אוהבת.

אתכם, את סבא, את ההורים ואת אחותי, את גיסתי, את עינתוש הסתומה ואת שאר הירקות והפירות :))))))))))

יהיה טוב, נכון?

 יום הזכרון.

הימים האלה, כ"כ מפחידים אותי, אני לא מפסיקה לחשוב על החיים ועל המוות.

אני תמיד נזכרת באנשים שאיבדתי, סבא, סבתא והסבתא השנייה וכמובן סבטה.

הימים האלה קשים, קשה לי לחייך בימים האלה.

אני אפילו לא מצליחה להעביר את המסר שרציתי,

לא מצליחה לכתוב כמו שאני רוצה.

אני רק רוצה להגיד שאני אוהבת אתכם, מתגעגעת אלכם ואף פעם לא שוכחת אותכם.

אני פורשת כאן,

לא מצליחה להגיד ולספר.

אולי יבוא יום ואני אמצא את האומץ לכתוב את זה.

סבא בבית חולים.

אחרי שנתיים נקיות, בלי תרופות נגד דיכאון זה חזר.

אני מפחדת, אני מפחדת שסבא ימות.

עד שהכל התחיל להסתדר הכל שוב מתמוטט.

הצלחתי להתגבר על הדיכאון והפחדים שלי והינה הכל חוזר אלי שוב.

אני שבורה, אני פוחדת, שם דבר לא מצליח לי.

בלי מצב רוח, מפחדת, לא מצליחה ללמוד, אין ריכוז, רע לי.

עוד פעם לחזור לטיפולים ולתרופות, לא רוצה.

נמאס לי.

קשה לי.

אני שבורה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אני לא מצליחה ללמוד למיני מתכונת.

אני קוראת וקוראת וקוראת ושום דבר לא נקלט,

המחשבות במקום אחר,

הראש לא פה.

די.

נמאס לי כבר מזה.

אני צריכה עזרה :(