ברוכים הבאים

פוסט חצי עצוב חצי שמח.

אתמול היה כיף בהופעה.

נפגשתי עם כל הזונות שלי, חחח, התגעגעתי אלהם!

קצת מוזר לא לפגוש אותם כל יום...

היתה הופעה מצוין של שי גבסו, ללא ספר זמר מוכשר (נו וסקסי בטירוף)..

נהנתי מאוד :)

מישל היה חסר לי אתמול (יום האהבה ובהופעה)..

לפתע הרגשתי חלל כזה ריק.

מוזר פתאום לא לחבק אותו או להתעלל בו..

מאמי, אני אוהבת אותך ואתה מאוד חסר לי!

בקרוב תמונות...

זה מעצבן, זה כואב, זה משפיל.

אני לא מאמינה שדווקא הם, האנשים הקרובים אלי, הצליחו ומצליחים להשפיל אותי.

לו, אני מצליחה להחזיר ולהשפיל בחזרה.

אבל לשני, לקרוב יותר אני לא מצליחה ללמד לקח, אני מנסה לשתוק, להתעלם, להחזיר אבל כלום לא עוזר.

זה כואב...

כן. אתמול הלכתי לישון עם דמעות...

למחוק את המספר ולשכוח מהם.

פאק... זה בלתי אפשרי...

בא לי עליו.

בא לי על האחר.

המסתורי, הסקסי, הילדותי.

את הזה שלא רוצה אותי אלא את אחותי.

אחחח.. זאת מכה מתחת לחגורה.

אני לא מאמינה שזה קורה לי עוד פעם...

מותק, אני מבטיחה לך שבקרוב אתה תרוץ אחרי.

ואני רק אצחקר עליך...