אז זהו, שאני לא באמת יודע מה אני עושה

אם לא אכפת לכם מכמות הכניסות וכמות התגובות בבלוג שלכם אין לכם מהלקרוא את הפוסט הזה.

הבלוג הזה קיים כבר כמעט 5 שנים ובתחילת החודש היו לו כ-7779 כניסות, ממוצע של בערך 130 כניסות לחודש. די עלוב, אני יודע.

חודש מרץ היה נקודת מפנה מבחינה זו:

(וגם הגעתי לפוסטים החמים פעמיים)

איך עשיתי את זה? לפניכם המתכון המושלם להצלחה ישראבלוגית:

לפני שהקוראים בכלל ייכנסו לבלוג שלכם, הם יקראו את הכינוי שלכם, שם הבלוג שלכם ואולי גם את שם אחד הפוסטים. הנקודה שלי היא - תשקיעו בשמות אלה!

עד לפני חצי שנה בערך שם הבלוג שלי היה "My Life is Based on a True Story". זה יכול היה להיות אחד השמות הטובים בישראבלוג, אילו הוא היה מקורי שלי. כשאדם רואה את שם הבלוג שלכם ואתם קוראים לו בשם נדוש ומטופש, כמו שם של שיר (או ציטוט מתוך שיר) או סרט, הוא מראש ייקח אתכם פחות ברצינות ואולי אפילו יחסוך לעצמו את הדקה של להיכנס לבלוג שלכם ולהיווכח שאתם אכן אנשים חסרי מקוריות.

לפני שהקוראים יקראו אפילו מילה אחת דעתם כבר תושפע מהעיצוב. אני יודע שהבלוג שלי הוא לא הדבר המעוצב ביותר בעולם, אבל הוא כן מעביר תחושה רצינית של אדם שיודע מה הוא עושה. הימנעו מעיצוב-יתר! כשאני נכנס לבלוג והרקע מנצנץ ויש תמונות של חתולים ופרחים בכל מקום והכתב ענק וורוד אני יצא ממנו תכף ומיד! מצד שני אילו אני ייכנס לבלוג ויהיה רקע לבן ופונט שחור קטן, בלי עיצוב, בלי תמונות, זה קצת ישעמם אותי.

עצרו לרגע ונסו להיזכר בפוסט הארוך ביותר שאי-פעם קראתם בבלוג אחר (לא כולל בלוגים של חברים). כמה ארוך הוא היה? סביר להניח שלא עד כדי כך. אלא אם תצליחו לרתק את הקוראים או לקרוע אותם מצחוק על השנייה הראשונה, הם לא יקראו הרבה.

רוצים לקבל תגובות? תכתבו על נושא שנוגע לכולם ומעורר אצל כל אחד צורך להגיב! אנשים מחפשים פלטפורמה לשתף אחרים בדעותיהם (למה אתם חושבים יש כל כך הרבה בלוגים?). יחסים רומנטיים לדוגמא זה נושא מצוין לפוסט (שימו לב, לא הסיפור האישי שלכם אלא בגדול על הנושא). תהיו חצופים, פרובוקטיביים ואפילי מעוררי כעס.

אל תכתבו על נושאים לעוסים אלא אם הדעה שלכם באמת שונה בתכלית מכל שאר הדעות וגם יש סיבה מצוינת למה היא כן מעניינת. אל תכתבו פוסט על הדעה שלכם על כל דייר ודייר מהאח הגדול, כי לכל אדם ואדם שצופה בתוכנית הזאת יש דעה על כל דייר ודייר... אם אתם רק מחפשים אוזן קשבת דברו עם חבריכם, לא עם כל הבלוגספירה.

השתמשו בזהירות באמצעי כתיבה "אומנותיים". אם אתם חושבים שאתם מגניבים שאתם מתחילים 15 משפטים רצוף
בהתחלה סטייל "אני תמיד חושבת עליו כש..." וכל משפט כותבים את ההמשך בצורה שונה, יש לי בשורות בשבילכם...

כל אמצעי אומנותי שראיתם יותר מ-5 פעמים בבלוגים של ילדות בנות 16 ומטה הוא אמצעי אומנתי שרצוי להתרחק ממנו.

אל תנסו להמציא מחדש את השפה העברית. אין דבר כזה יותר מ-3 נקודות ברצף, זה לא נותן לכם כלום אם אתם כותבים עם רווח של שורה (או יותר) בין משפט למשפט, וכמובן גם שגיאות כתיב לא מעניקות לכם הילה אינטליגנטית במיוחד.

והכי חשוב, אתם חייבים לתת לקוראים צ'אנס להגיע בכלל אל הבלוג שלכם! איך תעשו את זה? תהיו פעילים בבלוגספירה.

המעצבנים האלה שכותבים "בלוג חמוד מוזמנת לשלי" (והם כותבים את זה גם לבלוגרים שציינו כי הם זכרים)? ברור שהם לא קראו מילה מהפוסט שלכם ואתם שונאים אותם, אבל סביר להניח שלפחות פעם אחת נכנסתם לבלוג כזה.

אני לא אומר שתהיו כאלה. אני יכול להעיד כי לעולם לא הגבתי על פוסט שלא קראתי, ולעולם לא כתבתי שאהבתי את הפוסט אם לא אהבתי אותו. אבל קראתי. הקדשתי את הזמן לקרוא מלא פוסטים ולהגיב המון. זהו בעצם הצעד הראשון והאחרון.
הראשון – כי ככה אתם גורמים לקוראים בכלל להכנס לבלוג, והאחרון מכיוון שקודם כל תוודאו שיש לקוראים מה שימשוך אותם ברגע שהם נכנסים.

אני ואפסי עוד?

לא. לפעילים לדוגמא, לא הגעתי. החושב אני שהבלוג שלי הוא בין 20 הבלוגים הטובים בישראבלוג? לא, ודאי שלא. יש טובים ממני, המצער הוא שגם הם לא נמצאים שם.

אני כן חושב שהבלוג שלי טוב יותר מרוב הבלוגים שמוצגים שם כעת, ואם אני לא שם, לפחות שכן ישימו שם את מי שטוב ממני.

גם למומלצים לא הגעתי (ואני יודע שהומלצתי). מי הגיע במקומי? פוסט על ריסים. ריסים!

השקעתי שעות (שעות!) בכתיבת פוסט על הבחינה הפסיכומטרית (ראו פוסט קודם) – נושא רלוונטי כמעט לכולם שכן כמעט כולנו עשינו את הבחינה או מתכוונים לעשותה בעתיד. בכל שאלה ותשובותיה האפשריות בפוסט הושקע המון זמן וכל שאלה שמופיעה בפוסט הועדפה על פני שאלות שבסופו של דבר לא ראו אור.

בין כל בלוגי ההערצה לג'סטין ביבר יש גם חומר איכותי כאן בישראבלוג, יש פה בלוגרים טובים. לצערי, לא מספיק שהם נפגעים מהתדמית הגרועה של ישראבלוג ("יש לך בלוג? וואלה, דווקא לא חשבתי שאתה ילדה בת 14") העורכים גם נותנים לזה יד. אם 70 אחוז מהבלוגים בישראבלוג שייכים לילדים בגיל 14-16 זה לא אומר ש-70 אחוז מהפוסטים המומלצים צריכים להיות מאת ילדים בגיל 14-16.

עורכים, אם אתם קוראים את זה אתם מוזמנים לדפדף לפוסט הקודם שלי ולקרוא את שאלה מספר 4. קוראים לזה ביקורת.

(טוב, למען האמת קוראים לזה סאטירה, אבל מהי סאטירה אם לא אמצעי ביקורת?).

זו לא הפעם הראשונה בישראבלוג שפוסטים דביליים מקבלים מקום במומלצים על פני פוסטים אחרים מצויינים, זה קורה כל הזמן וזה גורם לי לשקול אולי כדאי להעביר את הבלוג לתפוז. אף פעם לא ראיתי בלוג מטומטם מגיע לעמוד הראשי שם. האם הדשא של השכן אכן ירוק יותר?

בינתיים אני נשאר פה. בחודש הזה מצאתי את הקליקה שלי פה בישראבלוג, התחברתי לכמה בלוגרים איכותיים (רובם נמצאים ברשימה "בלוגים מומלצים" משמאל) וצברתי לעצמי קהל קוראים קבוע. אני שוקל להפוך את הבלוג לבלוג הגיגים קצרים, ההשקעה שבכתיבת פוסט ארוך כבדה מדיי.

אני רוצה להודות מקרב ליבי למי שקרא החודש, הגיב וכמובן תודה ענקית למי שהמליץ.

שיהיה לכם יום טוב, וכמובן, אל תהיו זונות, תגיבו.