אז זהו, שאני לא באמת יודע מה אני עושה

גילוי נאות: הדילמה מהרהור הקודם לא באמת הייתה דילמה. הייתה זו תהייה שעלתה אצלי ויישבתי אותה עם עצמי תוך כמה דקות.

העליתי אותה פה כי חשבתי שהדיון בה יהיה מעניין.

ההחלטה שבסופו של דבר לקחתי היא כזו - כן לאכול את המצה עם הנוטלה. ומדוע?

כמו רבים אחרים, בחרתי להיות טבעוני מסיבות אידיולוגיות. אני לא רוצה לקחת חלק בצריכה של מוצרים שהתעשייה שלהם גורמת כל כך הרבה סבל.

אבל טבעונות זה לא שחור ולבן. אם הפחתת את הצריכה שלך של מוצרים מן החי ב-99 אחוז, אז היית 99 אחוז פחות שותף בגרימת סבל.

בנוסף, חשוב לדעת שטבעונות אינה מעמסה. כן, בהתחלה זה היה קשה. בחודשים הראשונים זה היה ממש קשה לי, אבל אחרי חודשיים-שלושה... זה כבר נעשה לי טבעי לגמרי. כן, אני אוהב בשר, זה טעים לי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהטבעונות באמת היוותה בעיה עבורי, ובסך הכול הייתי צריך כמה כפיות נוטלה כדי להמשיך מסורת מהילדות. אז עשיתי את זה. טבעונות היא לא עוגן שאני צריך למשוך איתי, היא הספינה עליה אני שט, ורק אם אחיה איתה בשלום אצליח להשאר עליה.

ד"ר מייקל גרגר, רופא העוסק בתזונה וממליץ על תזונה טבעונית, סיפר באחת ההרצאות שלו על כך שהרבה ממטופליו אומרים דברים בסגנון "אני לא יכול לוותר על שניצל פעם בשבוע!" או "אני לא יכולה לוותר על לשבת על גלידה עם חברות", ומה שהוא אומר להם זה: "אז פשוט אל! אל תוותרו על זה. אם זה הדבר היחיד שעומד בינכם לבין טבעונות, פשוט תשאירו את זה ותשנו את כל התזונה שלכם מלבד זה."

-המתמטיקאי.

אם עדיין לא קראתם, קראו את הרהור #012: הדילמה שלי, וכמובן, אתם מוזמנים גם לקרוא את ההרהור הבא.

התמונה צולמה ע"י בר פודור.