אז זהו, שאני לא באמת יודע מה אני עושה

בואי נצא ל - "לא דייט" / רן אפלברג

נתלבש בנוח.
את תרדי ממגדלי העקבים שמחבלים לך ברגליים ותשתחררי מהפוש אפ שמועכת לך את החזה בניגוד לכוח המשיכה.
אני אוותר על הג'ינס הלוחץ, שעושה לי ישבן יפה אך מוריד את סיכויי להביא ילדים לעולם ואשאיר בבית את הכובע השיקי עם החולצה היחידה בארון שעדיין מגוהצת.

לא נצטרך למצוא את "המקום המושלם", מראש נוותר על שקיעות, ים ספוג מפרשיות ושמיים זרועי חייזרים.
נפסח על לב הסצנה עם כל אלו שמתאמצים להראות כמה שהם לא מתאמצים להיראות.
נשב על בירה וקפה באיזה חור שומם בו נקבל יחס של מלכים מבעל-בית מיואש שהתכוון, רגע לפני שנכנסנו, לתלות את עצמו על המאוורר תיקרה.
נוכל לדבר שם בשקט, מבלי שמוזיקה קולנית תכריח אותנו לצעוק זה אל זו כמו תנים אבודים בלילה. 

תרגישי בנוח לטרוף מה שבא לך.
אני ארגיש בנוח לשתות את עצמי מדעת.

זה "לא דייט" אז לא צריך למכור אחד לשנייה שקרים מיותרים על עצמנו.
ברשותך, נרד מהסמול-טוק, כולנו כבר יודעים מה מזג האוויר ומי זכה אתמול בריאליטי בתור "זמר השנייה".
נתעלם משלל עצות מתוך ז'ורנלים שנונים על "עשרה דברים שאסור לדבר עליהם בפגישה ראשונה" וכמו ערכת סכיני שף נפרוס על השולחן לפנינו את השריטות שלנו, כי בינינו, זה מה שהופך אותנו למעניינים ולא לשיבוט מחויך של דוגמנים מפרסומת לסודה-לייט.

אם את רוצה לדבר על ילדים ומשפחה, הרגישי בנוח. 
אם בא לך לספר על הרגע הזה בלילה שהתקרה נלחצת לך לגוף ואת חשה לכודה בתוך חייך מבלי יכולת להשתחרר - אל תתביישי.
משתוקקת לדבר על הגרוש? תזרמי, אפילו אם רק היום הוא שלח לך הודעת "מתגעגע, יפתי", שדגדגה לך קצת בלב למרות שהוא תמיד התנהג אלייך בנבזות מרגיזה ואת לא מצליחה להבין למה המחשבה עליו עדיין מרגשת אותך. האם את עוד אוהבת אותו או שזו ההתמכרות ההיא לסבל מתוק ברוטב דמעות מלוחות, כמו אז, בגיל 15, שבהחבא שרטת לעצמך את הרגל עם סכין יפאנית?

בתמורה אספר לך על תסביך "פיטר פן" שלי, שמאמלל אותי כל פעם שמביט עלי מהמראה גבר מקריח עם זיפים לבנים, שתוהה להיכן נעלמו נעוריו, כמו חלום פלאי שמקיצים ממנו בבוקר וכמה שרוצים לשוב אליו זה אף פעם לא עובד. 
אתוודה שאני סובל, בסתיו ובאביב, מדיכאונות בהם המוות קורץ לי מכל עלה נושר ופרח. 
ואם זה לא מספיק - אקנח בכך שאני עדיין מאוהב, מבלי יכולת להפסיק, בזו שברחה ממני לפני שנים והשאירה בי חלל שהתמלא בייאוש בצבע זפת ואם היא רק תשלח איתות זעיר: אחצה יבשות ואוקיינוסים כדי לשהות במחיצתה, ולו לרגע, כדי לשמח אותה על כל שנייה שבה גרמתי לה לצער.

אם את רוצה להשתכר – תפאדל.
מבטיח לא לשלוח ידיים. 
הלילה לא נעשה את זה. פאק איט. אנשים בורחים היום למיטה כל-כך מהר רק כדי לא להכיר את הבן אדם שניצב מולם, מרוב פחד שהאשליה תתנפץ עליהם עוד לפני המבזק של חצות.
האמיני לי, אני לא פה בגלל סקס, יש מספיק אתרים שמוכרים אותו בזול, אתה מתוודה על הפנטזיות שלך, היא עונה בשלה ואתם נפגשים לערב מזיע בטעם של שמן סיכה בריח איקליפטוס, מנסים להעמיד פנים שהחיים הם פורנו ואתם הכוכבים.
אני זקוק ליותר מגוף שנחבט בגוף.
אני כמה להיעלם באישה שאצלה אצליח לשכוח אותי.
זה קורה לי רק כשאני מאוהב.
וזה לא קרה מזמן.
וזה גם לא יקרה איתך.

***

בסוף ה"לא דייט", בו נתלבש לא בהתאם, נשב במקום לא ראוי, נאכל, נשתה ונלך לשירותים כמה פעמים שיבוא לנו מבלי להיות נבוכים, אחרי שנתפשט מהשקרים ונציג זה לזו את החולשות והחרדות והחלומות והתקוות וחוסר השלמות העצמית שלנו, נרגיש מעט יותר טוב, כי שיתוף באומללות זה משכך מכאובים ידוע.
אז, נגיד יפה שלום, נפרד בחיבוק חברי ונחזור לביתנו, לבדידותנו, את תציצי בתיבת הדואר, אולי הוא שלח לך עוד פרח משוקולד ואני אחפש בחשכה איתות זעיר לאהבה.

כשקראתי את זה לראשונה כל כך הוקסמתי שיצרתי קשר עם המחבר, רן אפלברג, וביקשתי את רשותו לתת לבלוג שלי להיות הבמה דרכה הוא יעביר את הקטע הנפלא הזה גם לקוראי ישראבלוג. כשנכנסתי לעמוד שלו גיליתי שהקטע הזה אינו הברקה חד פעמית. אמנם הוא יחיד במינו, אך עמוד הפייסבוק שלו שזור פנינים. אני ממליץ בחום להיכנס ולעיין. אני אישית גם עשיתי follow.

התמונה בראש הפוסט צולמה ע"י גל דרן.