אתמול פורסמה בעיתון כתבה על מורה שהטילה עונש על תלמיד בן 7 לעמוד בפינה עם הגב אל הכיתה 4 שעות במשך שבועיים. כל יום הוא הגיע לביה"ס ועומד 4 שעות בפינה, במשך שבועיים.
הזדעזתי. הזדעזתי שאלה הם המורים בישראל. כאלה שאין להם את היכולת האנושית להבין שזהו עונש פסול.
מדוע זה שכולם רוצים להיות טייסים? מדוע כל נער שני מספר שחולם להיות טייס ואין אף אחד שחולם להיות רכז מתגייסים בבקו"ם?
הרי שירות כרכז מתגייסים הוא ללא ספק קל יותר, והוא מסתיים אחרי 3 שנים. בלי מילואים אפילו. ואז אפשר להתחיל את החיים, ללמוד מה שרוצים, לעשות מה שרוצים. ואם רוצים לטוס? אפשר לעשות קורס טיס אזרחי. בלי לאכול חול, בלי לירוק דם, בלי שילדים בני 19 יצעקו עלייך, בלי לקום ב-5 לפנות בוקר במדבר, בלי להשתעבד לצבא עד גיל 30.
ובכל זאת, נערים רבים חולמים להיות טייסים, בעוד קורס טיסה אזרחי הוא תחביב אזוטרי שעושים אותו רק מתי מעטים.
מדוע זה שכולם רוצים להיות רופאים?
זה שבע שנים לימודים, וכולנו שמענו על מצב הרופאים. השעות שלהם מטורפות ובשנותיהם הראשונות יוצא שהם מרוויחים כ-30 ש"ח לשעה. בואו נזכור שמי שהתקבל ללמוד רפואה בישראל יכול היה ללמוד מה שרצה, ובכל זאת הוא בחר במקצוע הלא-מתגמל הזה.
למה אנחנו לא שומעים על נערים ונערות צעירים שמתכננים להיות קציני בטיחות בתעבורה? הם לא יצטרכו לירוק דם כדי להתקבל, וזו אחלה משכורת עם אחלה תנאים.
למה אנחנו לא שומעים על נערים ונערות צעירים שחולמים להתברג בתחום הלוגיסטיקה? תואר קטן בלוגיסטיקה ויש להם עבודה עם משכורת נהדרת, וגם לזה לא קשה להתקבל.
למה אנחנו לא שומעים על כאלה שמתכננים להיות קצינים בצה"ל? לא קצינים לוחמים או בעלי תפקידים מאתגרים אחרים, אלא פשוט קצינים ג'ובניקים, כאלה שבאים ב-8 והולכים ב-5. המשכורת ההתחלתית סבירה, ועם השנים היא הולכת ותופחת למשכורת נאה מאד עם תנאים מפנקים, ובכל זאת אני לא שומע על נהירה לקריירה שכזו.
כמובן שתוכלו לטעון את הטענה המתבקשת, שצעירים נמשכים לטיס ולרפואה על בסיס אידיאולוגי.
אבל האם רוב נפלי הטיס נהפכים לקצינים קרביים? האם אלה שלא התקבלו לרפואה הולכים להיות אחים ואחיות?
אני חושב שהטיעון האידיאולוגי משפיע, אך הוא לא משחק קלף מרכזי. כמובן שיש עוד קלף חשוב, הרצון לעסוק במקצוע הזה. כלומר, ההעדפה לשבת מול שולחן ולראות מטופלים כל היום על פני לשבת מול שולחן ולנהל סניף מכירות כל היום. אבל אני חושב שגם זה מתגמד לעומת שני הקלפים האחרים.
שני הקלפים האלה הם כסף וכבוד.
גם בטיס וגם ברפואה, לאחר מספר שנים, התגמול הולך ומשתפר עד שהוא מגיע למשכורות יפות מאד, אבל גם בשלוש הדוגמאות שהבאתי מקבלים משכורות יפות ובכל זאת מעט מאד אנשים מעוניינים במסלולי הקריירה האלה, וזה בגלל הקלף השני - כבוד.
אין תהילה בלהיות קצין בטיחות בתעבורה. זה לא מרשים אף אחד. אנשים לא יקחו אותך יותר ברצינות או יתרשמו ממך אם תגיד שאתה קצין בטיחות בתעבורה. אם אתה רוצה לסדר חבר שלך למישהי, והוא טייס, אתה תבסס את השיווק שלו על זה. אם הוא קצין בטיחות בתעבורה, אתה לא תסתיר את זה כי אין מה להתבייש, אבל אתה גם לא תפתח עם זה.
אם תגיד שאתה טייס, או רופא, אנשים כן יתייחסו אלייך יותר בכבוד וברצינות, ואם אתה גבר אז גם תרגיש יחס מאד שונה מבנות המין השני.
למה זה שטייסים ורופאים מקבלים כל כך הרבה יותר כבוד מקציני בטיחות בתעבורה ומנהלי לוגיסטיקה?
כי קשה להתקבל לזה.
זה מן גלגל שכזה:
יש בזה כבוד ← כולם רוצים להתקבל ← קשה להתקבל והם לוקחים רק את הטובים ביותר ← זה נעשה תעודת כבוד כי רק הטובים ביותר מתקבלים.
וחוזר חלילה.
ואיך המורים קשורים לזה?
למורים יש גלגל כבוד שלילי:
אין בזה כבוד ← רק מעטים רוצים להתקבל ← קל להתקבל ← הקבלה לזה לא מהווה תעודת כבוד.
וחוזר חלילה.
בנוסף למעגל חוסר הכבוד, נוסף גם היחס שלנו למורים. תלמידים מתחצפים אליהם, הורים צועקים עליהם (ואף מכים אותם), ואפילו פוליטיקאים מזלזלים בהם (ראו קישור בסוף הפוסט).
זוכרים את המורה שהעמידה תלמיד בפינה במשך שבועיים? אז מסתבר שהיא לא באמת עשתה את זה. ההורים באו בטענות אל המנהלת, שניהלה בירור בנוכחות המורה וההורים, בו בעיקר ההורים צעקו על המורה, ומשם העסק התגלגל מבלי שאף אחד לא יקח ברצינות את גירסתה של המורה. לא ההורים, לא המנהלת, ולא התקשורת שחגגה על העניין. רק אחרי זמן מה (שאני אפילו לא יודע מהו כי מחלק ההמשך של הסיפור התקשורת דווקא התעלמה לחלוטין) הסתיימה החקירה במשטרה והמורה זוכתה ושבה ללמד.
אנחנו יורקים על מורים ושוכחים שזוהי הבאר ממנה אנחנו שותים. למורים שני תפקידים; ללמד את הילדים שלנו את החומר הנלמד, ולחנך אותם.
מבחינה לימודית, בהשוואה למדינות אחרות אנחנו משתרכים מאחור.
באקדמיה, אגב, אנחנו מהמובילים בעולם. ישראל היא מעצמה אקדמית ויש פה אוניברסיטאות שעומדות באותה שורה עם האוניברסיטאות המובילות בעולם.
איך זה שבתיכונים ובחטיבות הביניים אנחנו נחשלים ובאקדמיה הישגנו מרקיעים שחקים? ההסבר שלנו - אנחנו פשוט חכמים. אנחנו עם מאד חכם, אבל המורים שלנו לא מספיק טובים. לדעתי הניגוד הזה רק מדגיש כמה אנחנו חכמים וכמה המורים שלנו בינוניים.
מבחינת חינוך לערכים, אני לא צריך לספר לכם על מצב הנוער שלנו. נערים מכים קשישים, דוקרים אחד את השני, ואני אפילו מייחס גם את עלייתם של "כוכבים" מסוג דודו אהרון ועומר אדם לחוסר החינוך של הנוער שלנו.
הפיתרון? להעלות את שכר המורים. כן, אותם מורים שנכשלים בחינוך ילדנו, אני חושב שאחנו צריכים להעלות את שכרם. בטווח הארוך זה יביא לזרימה של אנשים איכותיים יותר למקצוע.
בנוסף, אני חושב שצריך לחוקק חוקים שיעניקו יותר זכויות וסמכויות למורים. צריך שהחוק יתן גב למורים, וגם שיניים לנשוך את אלה המפרים את הכבודם.
בדרך זו נוכל אולי ליצוק קצת כבוד אל מקצוע ההוראה בישראל, ובתקווה, להעלות את רמת המורים בארץ.
המתמטיקאי.
- את התמונה בראש הפוסט צילמה אפריל, שמשום מה הפכה את הבלוג שלה לפרטי. אם יש לה בלוג חדש או משהו תעדכנו אותי כדי שאוכל לעדכן את הקרדיט.
הערות:
- אני לא טוען שכל המורים בישראל הם אנשים מרמה נמוכה. היו לי כמה מורים נהדרים בחטיבה ובתיכון, אבל גם היו לי כמה מורים נוראיים שלעולם לא היו צריכים לתת להם להיות אחראיים על חינוך בני נוער.
- לגבי מתמטיקה ופיסיקה, אם אתם רוצים ללמוד את החומר ברמה גבוהה מהמורים הכי טובים שיש, בפוסט הבא אכתוב כיצד תוכלו לעשות זאת מהרצאות בוידאו מבלי לצאת מהבית. כלומר, אסביר על אילו הרצאות אני ממליץ, מהו הידע המוקדם איתו צריך להגיע, ובאילו ספרים מומלץ להשתמש בנוסף.
קישורים:
סרטון ובו פוליטיקאי (סגן ראש עיריית תל אביב) מזלזל במנהלת בית ספר לפני קהל תלמידים
כתבה על המורה שהמידה את התלמיד בפינה (אחת מיני רבות)
הכתבה על הזיכוי (היחידה שמצאתי)
כתבה נוספת על חוסר כבוד אל מורים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
