אז זהו, שאני לא באמת יודע מה אני עושה

כולנו שמענו את ההאשמות נגד אותו זמן מפורסם שכולנו כבר יודעים את שמו.

אני פותח את הניוז פיד של הפייסבוק שלי ופשוט מתאכזב. מתאכזב מתגובתו של העם.

אם אותו זמר מפורסם אכן ביצע את העבירה המיוחסת, הוא צריך לשלם על כך. זה משנה אם ידע את גילה או לא, אך גם אם לא, היה צריך לבדוק, אך מה שחשוב יותר כרגע לטעמי (עד שההליך המשפטי יסתיים) זה שאת הפסקה הנוכחית פתחתי במילה "אם".

מדינת ישראל, ברוך השם, היא מדינה דמוקרטית. את הדיון הזה יקיימו שלושה צדדים - עורכי דין מטעמו של הזמר המפורסם, עורכי דין מטעמה של המדינה, ושופט/ת מטעמה של המדינה.

על הראשון ישלם הזמר המפורסם (מהבחינה הזאת אני לא דואג לו), ועל האחרונים ישלמו משלמי המיסים.

המדינה מינתה אנשים בהתאם לרמה המקצועית שלהם, והם עוסקים יום יום במקרים כאלה, מנסים לקבוע אם אדם הוא אשם או לא, שואפים להגיע לצדק.

אנחנו לא צריכים לנחש, רק צריכים לחכות.

אם הזמר ביצע את העבירה או לא, זה לא ידוע עכשיו. מה שידעו זה שיש צו איסור פרסום ובכל זאת גופים מסוימים במדיה החדשה ראו לנכון לצפצף על זה. מחר זה יכול להיות הפרצוף של אבא שלכם שמופץ בכל רחבי הרשת ביחד עם צד אחד של הסיפור כיצד בעל קטינה או אנס או כל דבר אחר, גם אם חף מפשע.

אם אותם אנשים במדיה החדשה היו פעם מואשמים בעבירה כזאת בלא עוול בכפם הם היו יודעים שזה לא צודק ולא הוגן ללכת ולפרסם את זה לפני המשפט בניגוד לצו איסור פרסום.

האם השופטים שלנו הואשמו בעבר בעבירות כאלה בעצמם בלא עוול בכפם ולכן יודעים שזה לא צודק לפרסם דברים כאלה לפני משפט ולכן הוציאו את צו איסור הפרסום?

אני מניח שלא.

אז כיצד בכל זאת הם יודעים להתחשב בצד השני?

כי יש להם איטנליגנציה. הם מחזיקים ביכולת האינטלקטואלית להיות אובייקטיבים ולהעריך את המצב מכל צדדיו.

עורכי סטאטוסים מצייצים ואותו בלוגר שמן שחשפו את זהותו של הזמר המפורסם, לא ניחנו באותה אינטליגנציה. באופן כללי לאף אחד, גם לאלה שניחנו באינטליגנציה הזאת, אין את הזכות להפר צו של בית משפט על סמך שיקול הדעת האישי של עצמם, אך אני מניח שגם בשביל להבין את זה צריך אינטליגנציה ברמה כלשהי...

אם הזמר יזוכה, נבוא כולנו לסטאטוסים מצייצים ואל הבלוגר השמן בטענות. אם יורשע, הציבור ישכח ממה שעשו.

אבל רגע... בכל מקרה, בעת שפירסמו את זהותו של הזמר הם לא ידעו אם יורשע או לא, אז מבחינת חומרת המעשה שלהם, מדוע זה משנה מהו פסק הדין?

זה לא משנה, אבל הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

כיצד הוא משלם? הוא משלם בעוד ביס שנקלח מהדמוקרטיה. היום נפגע הזמר המפורסם, מחר ההוא יפגע, שבוע הבא ההיא תיפגע, אחר כך האלה יפגעו, ואחר כך את/ה.

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט.

ואז הם לקחו את היהודים

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי.

ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי.

ואז הם לקחו את הקתוליים

ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי.

ואז הם לקחו אותי

אך כבר לא נותר אף אחד

שירים את קולו למעני.

(אני כמובן לא משווה את חומרת המעשים של סטאטסים מצייצים ואת הבלוגר השמן לפשעיהם של הנאצים, זה הובא לפה בשביל להזכיר לנו שאם לא ננקוט בגישה דמוקרטית באופן נוקשה, הדמוקרטיה עלולה לנזול מבין אצבעותינו מבלי שאפילו נשים לב)

המתמטיקאי

נ.ב.

בעתיד אולי אתייחס גם להאשמות עצמן.

ולאלה שעוקבים אחרי הבלוג, את סדרת הפוסטים שאמרתי שאפרסם בדצמבר, כנראה אפרסם רק בינואר עקב לחץ בלימודים.