"מליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע.."

בוא נתחיל מזה שאני לא שונאת אותך. ממש לא.

אפילו הייתי שמחה לשבת איתך על איזה כוס קפה ולדבר. פשוט לדבר. לראות מה קורה איתך ומה חדש, כי הרי לא דיברנו כמעט שנה וחצי, אז בטוח שהרבה דברים התחדשו.

ואולי גם תתעניין ותרצה לשמוע מה חדש אצלי.

והרבה השתנה אצלי. אני כבר לא אותה ילדה בת 17 שהכרת, הכרת ואולי אהבת. אני בת 19 עכשיו. עוד שנה מחליפה קידומת והופכת ל-לא ילדה באופן רשמי.

התגייסתי לצבא. אני יוצאת הביתה לעתים רחוקות ומתמודדת כאן עם דברים לא פשוטים. הריחוק מהבית, התפקיד הלא מאתגר, האנשים שעם רובם אין לי מה לדבר בכלל. המשמעת, שכל כך מתסכלת אותי כי אותי גם ככה אין שום צורך לחנך. כמו שאתה מכיר אותי, אני עדיין מרובעת ו"חננה".

לא קל עכשיו. ואני חושבת ונזכרת בך הרבה, משום מה. בך ובכל התקופה הזו, שהיתה כל כך יפה וכל כך כואבת. מרירה- מתוקה. חושבת ומתגעגעת, כי אני זוכרת רק את הדברים הטובים... אבל קול קטן במוחי מגחך ואומר לי שאין למה להתגעגע, שאסור לי להתגעגע. שכל הבלבול והחוסר הגיון והאשליות הם משהו שטוב שנגמר ועדיף שלא יחזור לעולם.

אם היינו מדברים ומגיעים לעומקו של עניין הייתי מספרת לך שלא למדתי מהטעות. שעשיתי בדיוק את אותה טעות, זמן קצר לאחר מכן, ושוב נכוויתי. שאני מקווה שזו היתה באמת הפעם האחרונה, ושלא תחזורנה יותר טעויות מסוג זה.

אני באמת לא שונאת אותך, למרות שעכשיו אני נזכרת בכל מיני דברים שאמרת ועשית שגורמים וגרמו לי לכעוס עליך.

אני השתניתי. מה איתך? אתה אותו בן אדם שהיית לפני שנה וחצי ושנתיים? אם באמת לא השתנית, אז בטח כשהיינו מדברים היה מעניין אותך אם ועם מי הייתי ומה בדיוק עשיתי איתם.

אני וזכרת שהתנהגת כאילו אני שייכת לך. אפילו אמרת את זה, שיש לך "זכות ראשונים" עליי, כאילו שאני איזה חפץ. שנאתי את זה.

שנאתי גם כשיום אחד, כשפתאום הרגשתי גועל ודחיה מכל העניין, אמרת לי כל מיני משפטים כמו, אף אחד לא יאהב אותך כמוני, יש לך מזל שאני אוהב אותך, וכו'. משפטים שהאמנתי להם, כי אני בעצמי חששתי מנכונותם.

בתקופה האחרונה לא קל. ואני חושבת עלייך הרבה. לא יודעת למה. לפעמים זה בחיוב ולפעמים זה בשלילה. לפעמים זו התרפקות נוסטלגית על העבר, ולפעמים זה מתוך נסיון לשכוח ולהדחיק עבר שאני לא רוצה להתמודד איתו.

הייתי רוצה לשבת איתך על כוס קפה ולהצהיר בפניך בגאווה שאני כבר לא הילדה בת 17 שהכרת. ושתגיד לי שאתה אוהב אותי יותר ככה.

הייתי רוצה שנדבר כמו שני מבוגרים.שיחה אמיתית ורצינית, לשם שינוי. אצלך הרי קשה לדעת אם אתה צוחק או רציני.

הייתי רוצה בעיקר שתגיד לי אם באמת אהבת אותי או שהכל היה סתם. שתגיד לי את האמת. אל תפחד להכאיב לי. אולי זה יכאב, אבל הנזק כבר נעשה, ולפחות אני אדע.

אני לא שונאת אותך, ממש לא.

אני לא שונאת אותך, למרות שאולי אני צריכה.