נמחק לי הקטע :|

***

מנגינה שבורה,

שמזכירה לך שקיעה וליבלוב ותוגה ואת החיים עצמם.

חלום נושן שדהה ונהיו בו כתמי לחות,

שטישטשו את רובו,

ומה שנישאר זה רק הריח, ופינה כהה שטבעה בים של דיו.

המנגינה הזאת,

מנגינה טהורה שעולה בסיבובים ומלטפת את כל האוויר הקר של חודש נובמבר,

שמזכירה לך את העבר ואת העתיד, ותוכנית טלוויזיה שראית פעם.

שעושה לך מחנק בגרון, ומעלה דמעה,

וגורמת לך לתהות על מה השתנה,

ולמה העולם הפסיק להיות כ"כ תמים.

המנגינה הזאת,

מנגינה אמיתית,

שגורמת לך לרצות לבכות.

אז את בוכה דמעות של בדולח,

או של קריסטל או של יהלום,

של משהו נוצץ ובהיר בכל אופן.

לפתע את מקיצה כמו מחלום, וזורקת לתוך הקייס של הסקסופון שלו שקל ועשר אגורות,

וממשיכה ללכת ברחובות קינג ג'ורג'.

***

כמה טוב שיש גיבוי (: