להיזכר.

להיזכר במגע, בריח, באושר, במקרים.

כל כך עצוב לי להיזכר ולדעת שזה היה, ולא ישוב.

היה, ולא הערכתי.

ומתוך השנה הבודדה והקרירה הזאת שנשארה לי איתכם,

חצי כבר חלף.

"אני נשאר ואת עוזבת
רחוקה לא מתקרבת
זיכרון שעולה בי שוב
פרדס רטוב יללת התנים ואת (...)"

"ולא הייתי איתך כמעט
כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת
ואולי לא אראה אותך שוב (...)"

(שלום חנוך, אהבת נעוריי)

יש פתאום רגעים שהעצב גובר על הכוח,
שהכאב גובר על החיוך,
שהגעגועים גוברים על הרצון לשכוח אותך.

ואין ברירה, אז ממשיכים הלאה.
הדמעות יתייבשו עוד מעט
ואז שוב חיוך יכסה את העצב שבפנים.

איך אפשר לחבק
משהו שכבר לא קיים
איך אפשר לחכות
למשהו שלא ישוב לעולם?

I'm gonna miss you like a child misses their blanket

im gonna miss you the good way, the way of the good- old memories.

But I've got to get a move on with my life

אז הנה התשובה.

הכל התחיל ביום בהיר אחד,

שכבתי לי על המיטה, נהנתי מהרוגע ומהשלווה... עד שפתאום:

נפל עלי המבחן במתמטיקה :O

ואז התעלפתי.

לאחר זמן מה התעוררתי והתחלתי לבכות:

ואז קינחתי את האף

לפתע הספרים, שהרגישו בחולשתי התחילו לאכול אותי :O

ואז הכל נהייה מטושטש... (תירוץ טוב לתמונה גרועה ;)

והספרים אכלו אותי.

***הסוף***

מחר מבחן. האשרוד?