הוא זורק לעברי. "מה אני יודע על החיים?"

"זאת סתם עוד מסכת של שקרים שצבועה בגווני שקיעה. שחקן בברודווי של החיים, זורק מילים יפות צבועות בצבע מטאלי חזק.

סתם עוד הצגה. שחקן שבור על הבמה, משחק בקהל ופורט על מיתריהם".

"כולנו מריונטות של החיים, מהלכים ללא מטרה לעבר שקיעה צבועה בכתום מהפנט. וכמו החלילן מהמלין, הוא גורר אחריו שורה של עכברושים טרוטי עיניים מהחוויות של החיים."

"עובדה שאתה יודע" אני זורקת בחזרה.

"אני? מה אני יודע. אני סתם עוד שבוי של המלחמה. נפלתי בקור העכבישים של האהבה, ועכשיו אני סתם עוד עובר אורח תמים שמתהפנט לעבר השקיעה. מי אני? סתם עוד עובר אורח שכותב פיוטים על החיים, שמנסה לכשף עוד עוברי אורח תמימים.

זה מה שהחיים עשו לי. עוד שחקן בהצגת הברודווי של החיים."

*******

'הצגת הברודווי של החיים'. מושג שהיה כאן הרבה, וכנראה שעוד יחזור.

נמחק לי הקטע :|

***

מנגינה שבורה,

שמזכירה לך שקיעה וליבלוב ותוגה ואת החיים עצמם.

חלום נושן שדהה ונהיו בו כתמי לחות,

שטישטשו את רובו,

ומה שנישאר זה רק הריח, ופינה כהה שטבעה בים של דיו.

המנגינה הזאת,

מנגינה טהורה שעולה בסיבובים ומלטפת את כל האוויר הקר של חודש נובמבר,

שמזכירה לך את העבר ואת העתיד, ותוכנית טלוויזיה שראית פעם.

שעושה לך מחנק בגרון, ומעלה דמעה,

וגורמת לך לתהות על מה השתנה,

ולמה העולם הפסיק להיות כ"כ תמים.

המנגינה הזאת,

מנגינה אמיתית,

שגורמת לך לרצות לבכות.

אז את בוכה דמעות של בדולח,

או של קריסטל או של יהלום,

של משהו נוצץ ובהיר בכל אופן.

לפתע את מקיצה כמו מחלום, וזורקת לתוך הקייס של הסקסופון שלו שקל ועשר אגורות,

וממשיכה ללכת ברחובות קינג ג'ורג'.

***

כמה טוב שיש גיבוי (:

להלהלה.

כיף לי וכאלה 33>.

***

"ומה אם לכל אחד היה יום אחד שכולו רק בשבילו? הוא היה נוסע בכרכרה ברחובות העיר, מנופף להמונים, וכולם היום כורעים לפניו ברך ומריעים. וכל העיר הייתה ציבעונית ומעוטרת באותיות השם שלו, והיו משמיעים את המוזיקה האהובה עליו- או שאולי אפילו האמן האהוב עליו היה מופיע לכבודו! ובכל המדינות והערים בעולם היו שרים, רוקדים, שמחים ונהנים בשבילו, והיו מפרסמים את החגיגות בכל תחנות הטלוויזיה והרדיו, וכל העולם היה מביא לו מתנות ופרחים".

אתה מחייך לעצמך, כמו בכל פעם שאני חולמת על אחד מהרעיונות המופרכים שלי.

"ושני הצדדים היו שמחים- מי שהיום מוקדש לו, וכל השאר שהיו נהנים מאווירת הקרנבל הצבעונית. והיו בלונים בכל מקום, וניירות צבעוניים וזוהרים, נצנצים בכל פינה... נכון שזה היה יכול להיות מדהים?"

"יש כזה יום" אתה עונה לי בלגלוג. "היום הולדת שלך".

אני צוחקת צחוק מתגלגל על דברייך. "כן, ממש! גם את היומולדת שלך אתה חוגג עם עוד 5,000 אחרים."

אני עונה, ספק צוחקת ספק עצובה.

 ****

כל ילידיי נובמבר אהובי, המון המון מזל טובים :)

***

אתם יודעים מי חזרה? אתם יודעים מי חזרה?

זרחי! D: *אושר אושר אושריות*

***

ליל"ט לכם, דור אינטרנט.