היה... מטורף.

במילה אחת, מטורף.

כ"כ הרבה דברים השתנו לי במכה,

הרגשתי טוב אחרי כמה ימים צולעים,

והכי חשוב-

האחווה שלי זכתה בהישרדות דמו!

אז בגלל מישהי שהטעתה אותי הגעתי לשבט חצי שעה לפני הזמן (!)

ויצאנו סביבות 9 וחצי לבריכה.

כשהגענו- שיחת בטיחות קצרה,

ולמים!

והיה כ"כ כיף!

בעיקר הייתי על הגב של קומורניק,

אבל היה ממש ממש מגניב.

אחרי זה הלכנו רבע שעה בחום אימים,

עד שהגענו לאיזה פארק מגניב כזה,

הסתלבטנו במשך 20 דקות,

והתחלנו את הפעולות.

הייתי באחווה של קומורניק (3>)

וכמו שאמרתי למעלה,

ניצחנו :):):)

ואז הסתובבתי עם בר,

והיינו "חברים",

ו"התנשקנו צרפתית"

והיה קרוע אחושילינג,

ואז הגענו לשבט כפיר,

שיחקנו 3 בום וכדורעף,

ואז ארוחת ערב,

מצגת מעצבנת במיוחד (מה קרה? גדוד ארז לא שייך לשכבת ז'?!),

והלכנו הביתה.

סמינר קיץ 3>. טירוף.

פנינים נבחרות:

זרחי: "איפה זה בכלל?"

אני: "ביפו."

זרחי: "איפה זה?"

אני: "איפה יפו?"

זרחי: "כן"

אני: "לא יודעת..."

קומורניק: "אז אפשר להיכנס במריצות..."

אני: "מאיפה נשיג מריצות?"

(הוא התכוון מריצות שמישהו מחזיק למישהו את הרגליים, והוא הולך על הידיים. תיאור עילג.)

מחנ"צ (כן, ככה אני קוראת לזה. קפצו לי.) עוד 9 ימים...

והספירה לאחור מתחילה...

בבגדים קרועים ומרופטים.

בדרכים קשות ובקור עז.

בתוך מדבר לוהט ויבש.

אבל זה לא שינה דבר.

היא תמיד הייתה מה שהייתה.

כי אפשר לשנות הכל,

חוץ ממי שאתה,

וגם זה בספק, אלא אם אתה יודע מי אתה.

"כל מה שיקרה" חשבה לעצמה,

"אינו יכול לשנות דבר אחד.

אני נסיכה בתוך תוכי, גם בבלויי- סחבות.

היה לי קל יותר להיות נסיכה,

אילו לבשתי בגדי זהב, אך זה

ניצחון הרבה יותר גדול להיות נסיכה כל הזמן,

בלי שאיש ידע זאת."

הנסיכה הקטנה

פרנסיס הודג'סון ברנט.

בתוך מדבר שומם.

האבק, שכיסה כל מקום,

השתיקה שהעיקה עליה,

הכל פשוט היה בלתי נסבל.

היא הייתה מעדיפה להקשיב לים סוער,

לדריכה על עלים יבשים של שלכת בתוך יער עבות,

להקשיב לקונכייה עזובה על החוף באור שמש שוקעת.

כי הכל יותר טוב מאשר להיות לבד.

***

אני לא מוכנה להיות לבד.

אני לא מוכנה.

אני לא רוצה להתבגר.

זה קשה מדי.

זה כואב מדי.

זה מוקדם מדי.

ואני לא מוכנה להיות לבד.

אני לא מוכנה.