לפעמים אני יכולה להרגיש לבד בין ים של אנשים.

ללכת לי, שקועה במחשבות של עצמי, מנותקת.

אין על מי לסמוך.

כולנו בני אדם, שפלים, אגואיסטים, רדודים, דוחים.

לפעמים אני יכולה להיות לבד ולהרגיש עם המון אנשים.

ללכת לי לבד, לנשום את האוויר הקר, ולהירגע.

להרגיש שיש לי כתף, שיש שם מישהו בשבילי.

כנראה זה סתם באג בייצור.

***

אולי בגלל שהרבה מהחברות שלי בחו"ל,

אולי בגלל שהחברה הכי טובה שלי בחו"ל.

אולי בגלל שכמעט אף אחד לא יהיה ביום הולדת שלי.

לבד. בתוך ים של אנשים.

מעל שמיים בוערים,

פה מלאכים תלושיי כנפיים,

בפתח גן החטאים.

עומד לפנייך עם החרב,

מדמם דמעות,

שומר עלייך מהגשם,

משלג וסופות.

פה מלאכים תלושי כנפיים,

מעל שמיים בוערים,

שומרים עלייך עם החרב,

בגן החטאים.

***

רק להישאר אני,

ולנשום.

רק לשחק את המשחק,

ולנשום.

רק לזכור מי אני,

ולנשום.

כי נמאס כבר מהעיצוב הקודם.