מרד הדמעות

אז כן הוא חזר הביתה.סוףסוף התפילות נענו.ב18.10.2011 הגאווה הישראלית שלי הייתה בשמיים.

בחיים לא הרגשתי כל כך טוב לגבי היוותי יהודיה ישראלית.

גלעד-כמה טוב באת הביתה.

הפסקתי לקחת תרופות.ריסטל וריספונד זה נטו בגלל שהשמנתי ואני לא מוכנה לזה עדיין.

ביום שני או שלישי אני צריכה לדבר עם הפסכיאטרית שלי לסגור כמה פינות וקצוות השארתי פתוחים.

בתאריך 25.10.2011 אני מתחילה ללמוד.סוף סוף.

אני כבר חודש וקצת עובדת בחנות בגדים שאני נורא אוהבת אותה והיא במיקום מצויין בארץ.

מאז יום כיפור שצמתי אני מרגישה כמו חדשה הבטחתי לעצמי כמה דברים ואני עומדת לעמוד בהם.

החל משעה זאת מתאריך זה אני מבטיחה לעצמי למצוא את מה שאבד בי,להיות כנה ואמיתית עד כמה שאני יכולה.

ולהבין סוף סוף שעצם העובדה שאני לא מספרת דברים זה לא אומר שאני שקרנית.

אבל כן קשה לי עם ז עדיין.

אבא כבר לא בתמונה.ניסתי אבל הוא איש זר לפעמים מתקשר לפעמים אני מתרגשת אבל שום דבר לא יחזיר לי את אבא שלי.

זה שהעדיף ללכת.

אני נמצאת כרגע עם חברות שהם החברות הכי טובות שלי היום ואני שומרת אותם קרוב אליי.

אני נמצאת כרגע בסוג של קשר ששבוע הבא ימלאו לו חודש.אין לי מושג לאן זה ימישך אבל אני מפחדת ומתרגשת כאחד.

אני החלטתי להפוך את השיר בטלפון למשהו אחר כי הגיע הזמן וגם את הטפט.

והחלטתי שזאת תיהיה הפעם האחרונה שאני אומרת שאני מתחילה סוג של חיים חדשים.

דיי מספיק מהיום החל מתאריך זה מהשעה והדקה והשנייה אני אהיה מישהי שאני רוצה להיות בלי מסכות.

אתם יודעים למה..זה פשוט..

כי זה מגיע לי!

החל מהיום..