זה חלק מזה, להיות בבית ביום ראשון ולכתוב את הפוסט הזה...
אי אפשר היה לברוח וביום חמישי זה קרה. הזכתי על כל הציוד, כל כאבי הגב ו"חתמתי" על הלחץ המתקרב והעצמאות שלי.
אין מנוס מזה, אי אפשר לברוח. האזרחות מגיעה בשלב מסוים.
אני אזרח עכשיו. זה מוזר.
פתאום להיות בבית כל יום, לצאת קצת יותר, לחפש עבודה, לחשוב על להתחיל לשלם קופת חולים וביטוח לאומי.
אני רוצה להיות פיטר פן, לא בא לי לגדול.
אני רוצה להתבסס, ללמוד, לעבוד, להתחתן, להכיר, לטייל, לעשות שטויות, לצחוק, לקרוא... הכל נראה יותר קשה עכשיו. זה יהיה בסדר, בינתיים אני עוד בבית ויש לי איפה לישון ויש לי חשמל ויש לי מים ויש לי בגדים. אני לא חושב להשאר פה הרבה, לא יודע מתי בדיוק אבל אני באמת רוצה את העצמאות שלי... לגור לבד זה חלק מזה, לכלכל את עצמי.
אחרי כל הסיכון שהיה לי בצבא אני מרגיש כאילו הכל רגוע שם, הכל יותר קל. אתה נמדד לפי ההשיגים הספציפיים שלך ולא בהכרח על פי מה שלמדת בתיכון או איזה ציון הוצאת איפה.
זה לא קל. צריך להתרגל לזה.
אני מתחיל ב27/12 פסיכומטרי וניגש בע"ה במועד אפריל, אחר כך אני מתכנן לעבוד קצת בשביל להרגיש את האזרחות וגם בשביל לעשות כסף. אולי אשתמש בידע קודם כדי לקבל משכורת גבוה יותר או שאלך לעבודות רגילות שגם לא רעות בכלל. מקרה הכי גרוע, יש מועדפת.
אם יש מישהו שקורא פה וחושב שהוא מכיר אותי, או מישהו שמכיר אותי בכלל, ייעוץ והכוונה מאד יעזרו לי. או בתגובות או באופן פרטי, מה שנוח.
מומלץ מישהו משוחרר.
התמונה המפורסמת. 6/12/12
התגייסתי ב7/12/09, השתחררתי ב06/12/12. לא מתחרט על כל דבר שעשיתי או חוויתי, גאה במה שעשיתי בכל מקום שהייתי ואתגעגע. אתגעגע לתפקיד ובעיקר לאנשים.
זהו, פה נגמר הפוסט...
שיהיה אחלה חודש וחג שמח,
ניר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: