הלילה פתאום קצת הרגשתי לבד כשראיתי טלויזיה אין לי מושג באיזה שעה וכרגיל התחיל קצת מרמור אז יצא קטע שכתבתי:
"
הרגע שאמרת שאת רוצה להיות כנה, הרגע שאיבדתי אותך לעולם בדיעבד.
אמרת שאם לא היית חוזרת אליו וכל כך מבולבלת אז היית שלי עכשיו, אחרי
שעבדתי כל כך קשה להפתח אליך ושידעתי מה עובר עליך.
מאז קרו לי כל מיני דברים, למשל עם מישהי שאני חושב שיכול להיות איתה טוב אבל לא.
בסדר, לא מתחרט. הייתי מרגיש אחרת אם לא הייתי מנסה.
אני חייב מישהי שסליחה על האנוכיות, לי יהיה טוב איתה. קודם כל לי.
שלא יהיה איכפת לי להשתחרר לידה, שלא יהיה איכפת לי לעשות את
השטויות שלי לידה בלי לקבל מבטים מוזרים ומביכים/מובכים, שאני אהיה
לגמרי אני, בשביל מה כל המחסומים והמעצורים האלה למען השם?!
"
אני אפילו לא זוכר באיזו שעה זה היה והרגע מחקתי את זה מהפלאפון אז מה זה אומר עלי בכלל...
מעדיף לא לגעת בזה ולא לשקוע בזה עכשיו, אבל יש תחושה של קצת לבד בכל התקופה האחרונה. אני עושה דברים אני חווה עולם, יצאתי החוצה, אבל בא לי לא לעבור את זה לבד. בא לי לשתף. מישהי.
פתאום יש כל כך הרבה חן בכל מיני אנשים [בנות] שבסביבתי. א' אני לא יודע במי לבחור, ב' אני לא יודע מה לעשות וג' אני לא יודע אם אני בכלל רוצה אותן.
אפשר להשתגע.
שיהיה המשך ערב נעים וכל טוב,
ניר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: