בתכל'ס, הכל טוב. במאקרו.
במיקרו, בקטנה, פחות.
אני יודע שעבר חודש ומשהו ולא כתבתי, א' כי שכחתי וב' כי כשאני חושב על זה אז זה לא עוזר לי כל כך לתעד מה אני חושב/מרגיש כי אחר כך עם כל הצפנים האלה אפילו אני בקושי מצליח להבין מה רציתי.
נגיד, הייתי רוצה משהו יותר מיידי. אני כותב, מישהו קורא וישר אני מקבל משוב כשהכל עוד חם. זה יכול להיות מעניין. לא כמו עכשיו, לכתוב, לחכות לתגובות אם בכלל ואז לראות מה אנשים חושבים או מה דעתם בנושא.
לא הכי מוצא את עצמי, אבל זה כבר לא חדש. אולי זה מי שאני, לא למצוא את עצמי.
אני נמצא במצב שלטווח קצר (משהו כמו שנה) אני לא הכי מרוצה ממנו וגם לא הסובבים אותי הקרובים אלי, אבל בעתיד אני מאמין שזה ישתפר. לא נוח לי במצב שאני נמצא אבל זה משהו שלקחתי בחשבון שיהיה. זה כאילו אני השעיר לעזאזל של עצמי, השליח שתמיד הורגים. העניין הוא שאני יודע שבעתיד זה יהיה טוב. מצד שני, השאלה היא מה ישאר לי בעתיד...?
קיצור, הכל טוב. הכל עניין של גישה.
להתראות,
ניר.