לפעמים אלו רק הדברים הקטנים שמתקבצים להם לכדור שלג מאד גדול שכבר אי אפשר לעצור.
מאז ומתמיד אני זוכר שכל מה שאחי היה אומר היה קדוש, אמא גוננה עליו והוציאה אותו מסכן, אבא לא אמר את דעתו, אני ואחותי שתקנו. עם הזמן הדבר התעצם והוא הרגיש שהכל מגיע לו ואין עוררין על אף אחת מההחלטות שלו. יחד עם זאת, התחיל לראות את עצמו כמרכז המשפחה. הגוף שמחליט את ההחלטות ובמידע ואחד מדיירי הבית יעז להרים את הראש ולהתנגד, ימצא את עצמו מהר מאד מצטער על דבריו כי חשב אחרת. כי לא חשב כמו שהוא חשב. הרבה פעמים הדבר מלווה במניפולציה רגשית, הרבה פעמים במילים קשות וכמובן - המון צידוד מצד אמא.
זה לא סוד שנהיה פה קן הקוקיה, אני לא מרגיש בנוח להביא חברים הבייתה כבר המון זמן. למען האמת, אני לא מרגיש בנוח לגור כאן. תקופה שחיפשתי דירה עם שותפים, אך ללא הצלחה. זה שלא מצאתי לא אומר שהרצון לא קיים בי. באיזשהו מקום אני גם חושב שהמצב הזה שאני נמצא בו כיום לא מאפשר לי לצאת עם מישהי. ממש, ברמה כזאת. כי אני לא יודע מה יהיה כשהיא תגיע לפה. אני לא יודע איך גיסי סובל לחיות איתנו עד שיעברו דירה. בהתחלה עוד היינו חוסכים ממנו את כל התככים וכל החרא שיש בבית הזה ולאט לאט הוא נהיה חלק מכל העניין. לא מוכן שבת זוג שלי תשמע ותראה דברים כאלה. זה לא אני, זה לא מה שאני מייצג, זה לא מה שאני מאמין. אין סיבה שאנשים שקשורים בי וחשובים לי יראו את זה. יש לי חשיבות גדולה מאד למשפחה בחיים, אבל באמת שזה בלתי נסבל כבר. לא רוצה לדמיין את הרגע שזוגתי תראה את כל מה שקורה פה.
אני מתכנן, לאט לאט, את ההתפוצצות שלי. מושכלת, נבונה, מדויקת, קצרה. כואבת. כזאת שיזכרו ותעשה באמת שינוי. כי מילים לא עובדות פה באמת, כשאתה בא עם גישה שונה ונכונה היא לא מתקבלת. מישהו כבר שולט לפניך ולו מקשיבים. והוא מכתיב את מה שעושים.
דוגמא הכי קטנה ומפגרת אבל משקפת- אתמול, תכננו ללכת לסרט שידענו כבר משהו כמו שבוע שיצא לפועל. נעזוב לרגע את עניין ההסכמה שאני ואחותי התנגדנו לסרט שהוד מלכותו רצה לראות ובאיזשהו מקום כבר לא היה לי איכפת כי העיקר שנראה כבר את הסרט המזו** כל המשפחה. הסרט היה בהקרנה בשעה שלא הייתה נוחה כמעט לאף אחד ובגדול אתמול היה המועד היחיד שמתאפשר לכולם להגיע כי לאחי יש עוד מעט מבחנים ולאחותי יש גם מבחנים ועוד מלא כאבי ראש אחרים. ההורים ואני די זרמנו. כמעט כל צהריי אתמול עברו בויכוחים בווטסאפ, שיחות מפה לשם והמון חוסר הסכמה. כל צד מעלה את התכנים וההערות שלו. לי הייתה תכנית מגירה, דייט. מותר לי, לא? הכרתי בחורה חמודה, רציתי שנפגש. חשבתי לא לדבר איתה עד שאדע בוודאות מה קורה עם הסרט כדי שלא יצא מצב מביך שהיא בעצם על סטנד ביי או תכנית ב' שלי. בסופו של עניין, האדון של המשפחה גרם לכך שלא נלך וזאת רק בשבע בערב וכשדיברתי עם העלמה החמודה היא כבר קבעה עם חברות שלה. נשארתי קירח, מכאן ומכאן.
אבל אתם יודעים מה?! אני לא אתן לאף אחד להרוס לי את זה. גם לא למישהו מכם. אני אוהב אתכם, אתם המשפחה שלי, אבל אתם לא תהרסו לי. לא את זה. אני רוצה לראות את האמיץ שיחרבן לי משהו כל כך טוב שקורה לי עם מישהי כל כך מתוקה. באמת שהחיבור בנינו מדהים. אני לא מאוהב או משהו, אבל כיף לי לדבר איתה וזה כבר נותן פה איזשהו בסיס טוב באיזשהו מקום. אם לא ילך איתה, תגיע מישהי אחרת. בינתיים, היא ממש נפלאה. אני ממש רוצה שזה ילך בנינו ובמידה ויקרה מה שקורה עם גיסי, מסכן יהיה מי שיגרום לזה. אותו עושה פרצופים, אותו אומר משפטים, אותו מעליב - פיצוץ. אם כבר עכשיו נמאס לי לשתוק אז לא רחוק היום שהפתיל יגיע לקיצו. בייחוד אם יהיה לי מניע.
זה כבר באמת יהיה כדור שלג גדול מאד שאי אפשר לעצור.
הייתי חייב להוציא את זה.
להתראות,
ניר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: