Hello World

יושבים כל החבר'ה בשולחן, פתאום נכנסת שכנה של המארחת ויושבת בכסא הפנוי שלידי.

צוחקים ביחד, מדברים קצת לבד קצת עם כולם, היא מתקרבת אלי קצת ופה ושם טופחת על השכם, מחככת ומניחה את הראש שלה על הכתף שלי.

כל מיני אקטים של התקרבות ובנוסף לכל ההנאות הקטנות הללו היא גם נראית טוב.

בסופו של דבר כולם הולכים הבייתה ואני שולח סמס למארחת שהיה ממש כיף ושתהנה בחצי שנה בדרום אמריקה.

על הדרך אני גם מגניב משפט על אותה בחורה (שדרך אגב, חברים שלי היו בטוחים שהיא ה"חדשה" שלי ותוהים איך ולמה לא הכרתי להם אותה) שהיא ממש חמודה ומעניינת אותי.

המארחת משיבה שהיא ממש מתוקה והכל, אבל יש לה חבר.

סיפור אמיתי.

אז אני תוהה, בשביל מה לעזאזל כל המחוות האלה אם בסוף כל הדבר הזה אינו בר ביצוע?! למען השם! 
מחוות כל כך נחמדות ונעימות שאפשר לקבל מבחורה, אפילו די רומנטיות אפשר להגיד, אבל בסוף אפשר לזרוק הכל לפח.
אשמע שטחי ואוסיף גם שזה טיפה יותר כואב  בהתחשב בעובדה שהיא נראית טוב.
מצד שני, אי אפשר להגיד שלא ניסיתי. עוד מקרה שהייתי כועס על עצמי אם לא הייתי מגיב נכון.

יום טוב,

ניר.

כולנו מיוחדים.

כולנו חכמים.

כולנו טמבלים.

כולנו מתאהבים.

כולנו מצלמים.

כולנו שונים.

כולנו לומדים.

כולנו יפים.

כולנו משרתים את המדינה.

כולנו עובדים.

כולנו מסובכים.

כולנו משוחררים.

כולנו שואפים.

כולנו חזקים.

כולנו צורחים.

כולנו מתפרקים.

כולנו בוכים.

כולנו שרים.

כולנו טפשים.

כולנו שרים.

כולנו מכוערים.

כולנו ילדותיים.

כולנו עצלנים.

כולנו נמשכים.

כולנו דייקנים.

כולנו מפוזרים.

כולנו מתוחים.

כולנו אימפולסיביים.

כולנו דומיננטיים.

כולנו רגישים.

כולנו מאחרים.

כולנו מסודרים.

כולנו מתבטלים.

כולנו בוגרים.

כולנו יודעים מה הדבר הנכון לעשות

לא.

מקווה שזה היה ברור למישהו,

ניר.