Hello World

אני חייב ללמוד להגיד מה מפריע לי ולא פשוט להעלם.

לרוב אני מצליח, אבל יש מקרים שלא.

וכשלא, זה כל כך מציק שאפשר להשתגע.

אני חייב ללמוד להעלות את זה על מילים.

יש מצבים שאני מתנשא לדרגה של פוליטיקאי ויש מקרים שאני אילם.

אז עדיף להיות ברמה בינונית, אבל לשחרר ולהתנקות מהכל.

[30/12/12 01:18]

אני באמת חושב שזה נכון, כרגיל זה היה ברגע מסוים והיה שיר מרגש ברקע אז פשוט פתחתי עוד תזכיר בפלאפון והתחלתי למלא.

מטורף מה שזה מוציא ממני.

וזה נכון, יש בזה כל כך הרבה אמת.

אני ורצה להוסיף ולכתוב גם שאני אלוף בלייעץ לאחרים דברים שאני לא בהכרח יכול לעשות. יש בזה משהו טוב, אבל יש בזה גם משהו לא. הייתי רוצה להיות מסוגל לעשות מה שאני מייעץ. עניין של פתיחות...

נדבר,

אוטוטו שנה אזרחית חדשה ויום צורר יהודים,

תהנו,

ניר.

אני כל כך פואטי לפעמים, באיזה שתים בלילה בזמן שאני רואה טלויזיה פתאום נזכרתי באיזה משהו ומשם זה התפתח והייתי חייב לכתוב...

שוב, הנה הקטע:

"

התחלתי לתהות, זה הגיוני שעדיין תחשוב עליה? מאז שהיא השתחררה לא ראית אותה וזה היה בערך לפני שנה וחצי, אולי יותר...

טסה לחו"ל, טורפת את העולם וכל כך מממשת את עצמה. אני לא יודע אם דברים כאלה קורים ואם את מרגישה אותו דבר, אבל מאז ששמעתי שאת מתגעגעת זה הכה בי שוב.

אם את מתגעגעת יהיה לי מאד קשה לתפוס את זה. אם תחזרי ובאמת תהי בעניין שלי אני מוכן לנסות מה שלא הצלחתי לקבל על עצמי בעבר.

אני לא הייתי מסוגל, באותה תקופה, להתקרב אליך. הייתי כל כך תמים איתך, היינו מדברים רק במחשב ואת לא היית יוצאת איתנו הרבה ובכלל לא יוצאת הרבה וכל פעם שהיית באה איתנו הייתי מרגיש אחר, יותר טוב, יותר ילד.

הייתי כל כך שמח שאת מנפנפת את כולם ובכלל לא רואה בעיניים שבאיזהו מקום אני שמח שלא ניסיתי. אם את באמת מתגעגעת אלי ואפשר לעשות עם זה משהו אני כל כך אשמח שננסה כשתחזרי.

חבל רק שזה לא נכתב אליך ואני בספק אם יום אחד תראי את זה. אני לא אתנגד להראות לך את זה בבוא היום.

הכל זה געגוע, הלוואי ויצא מזה משהו. אם בכלל הייתי יודע מתי תחזרי ולאיזו תקופה.

לפעמים כשאני נזכר בך וכמה הרגש שלי היה חזק אליך אני רוצה לעזוב הכל ופשוט לטוס אליך.

לפעמים כמו בסרטים, רוצה לטוס להגיד לך את זה ולחזור ולפעמים עוברת בי מחשבה של לטוס כדי להשאר איתך ולהביא אותך לכאן איתי לתמיד.

"

זהו אין לזה המשך אני גם לא רוצה לכתוב יותר מדי אחרי זה...

נפגש בפוסט הבא,

יאללה ביי,

ניר.

מצב רוח מעצבן

כמו איזה עלה נידף

כל דבר משפיע עלי פתאום, לא יודע מה להחליט לא יודע מה לעשות.

זה נראה כמו דבר טוב לכתוב את הפוסט הזה, עד שהתחלתי אותו. עכשיו זה נראה על הפנים.

יש לי נטיה למצבי רוח...

אני רוצה שיהיה לי טוב, אני רוצה להצליח אני רוצה להיות חכם אני רוצה להכיר מישהי אני רוצה ללמוד אני רוצה לעבוד

בא לי להצליח.

אני מסתכל ויש כל כך הרבה אפשרויות שלא מתאימות לי. קיימות אפשרויות, אבל מה יש לי לעשות איתן. חוץ מכלום כמובן.

לא מוצא את עצמי פה, לא יודע מה אני הולך לעשות. מבין שאני צריך לעבוד שאני צריך ללמוד אבל לא יודע לפשט את זה לאיזה מקצועות ומקום עבודה.

המח זה שריר, ככה הסברה הידועה. צריך לפתח אותו, יש אפשרות לפתח אותו. אומרים לי שיש לי שכל, אבל אני לא חושב שאני חכם או איזה מישהו עם יכולות חשיבתיות מיוחדות. אני מאד מוגבל לדעתי והחרדה הזאת משתקת אותי.

הכל נגיש יותר היום, הכל אפשר למצוא באינטרנט. כבר אין לי את הלהט הזה לחשוב בעצמי מצד אחד אומרים שהמח מתפתח עם הזמן, השימוש ועוד כל מיני שטויות. לא מבין את זה, או שזה לא חל עלי.

ולחשוב ש"הנושא החם" הוא מוזיקה של 2012 ויש לי כל כך הרבה מה לכתוב בנושא! ובכלל על מוזיקה.

רק עכשיו שמתי לב, עוד שניה אני כבר לוחץ "שמור" ומפרסם את זה.

ביי,

ניר.