אבטיח אדום מהול בביצ'יות

אתה מדהים,

אתה מקסים,

אתה אינטיליגנט,

אתה מורכב ועם זאת כ"כ פשוט,

אתה מוזר ועם זאת מיוחד בדרכך שלך,

אתה כובש,

אתה מעניק לי תחושת ביטחון כשאני איתך,

אתה עושה לי את זה!

הכרנו בנסיבות הכי הזויות שאפשר לעלות על הדעת, אבל זה לא משנה כי אני לעולם לא אתחרט על זה, אתה אחד הדברים היותר טובים שנכנסו לי לווה (ספייס)

ואני לא מתכוונת לתת לך להימלט משם בזמן הקרוב, התחייבות זו התחייבות!

מאחורי כל המילים היפות האלה והחיוך שיש לי על הפנים כשאני איתך, אני מוצאת עצמי לא פעם נכנסת לעצבות שכזו כי אני יודעת שאי אפשר מעבר, שנינו לא רוצים להגיד דברים שאי אפשר לעמוד מאחוריהם, ובצדק, חבל על עוגמת הנפש.

אני לא יודעת אם להודות שאתה ידיד טוב שלי או להתבאס על כך שזה מה שתמיד נהיה (נשמע טוב יותר באנגלית),

כי המון סיבות כאלה ואחרות לא מאפשרות סיטואציה שלה אני מייחלת מהיום שראיתי אותך כשפלטתי לחבריי "קבלו את השווה ההוא שם" - לא התבגרתי ממש במחשבה שנייה.

מאז והלאה הרבה דברים השתנו לכאורה אצלי, גרמת לי להסתכל אחרת על המציאות, הידע שלך, הבקיאות שלך בכל תחום גרמו לי פשוט להבין למה אני לא מתפשרת על בחורים אחרים ולמה אני דבקה בדרישות שלי.

אבל שוב, זה לא יהיה.

אמרתי לך שזלגה לי דמעה מהעין אותו יום כשנפרדנו לשלום, ואתה אמרת שלא הבנת למה, "אנחנו מכירים כולה שבועיים-שלוש", כן שבועיים-שלוש שהספיקו לגרום לי לסוג של סערת רגשות ותהייה על קנקנך בכל המשתמע מזה... "בהזדמנות" אה?!

זו הפעם השנייה שאני מקלידה את הפוסט הזה פחות או יותר באותן מילים, כי בהתחלה לא ידעתי אם אני מעוניינת לפרסם את זה, אבל הבנתי שקשה לאגור את זה אצלי ואולי אצל אנשים שחשובים לי, אבל לא מבינים ממש את המהות... כי בסופו של דבר זה אך ורק ביני לבין עצמי.

- "אתה מכיר את זה שאתה רוצה לעשות משהו ומפחד מההשלכות?" אחח... אני כ"כ לא מעזה לעשות את מה שאני רוצה, כי אם כמה שאני מכירה אותך ואולי אדע מה תעשה לאחר מכן, אני לא אקח את הסיכון הזה, לא עכשיו בכל אופן.

בכל פעם שאני חושבת עלייך ...

פשוט אל תלך לי, אני צריכה אותך

TO BE CONTINUE

I try to sleep,

But the clock is stuck on thoughts of you and me

A thousand more regrets unraveling, ,

if you were here right now, I swear I'd tell you this

I don't wanna waste another day

Keepin it inside, it's killing me

Cause all I ever wanted comes right down to you, to you

I wish that I could find the words to say I would tell you, every time you leave

I'm inconsolable

ואת!!!

שתמיד היית שם כשהייתי צריכה אותך, ידעת לשמור את כל הסודות שלי מהכמוסים ביותר ועד הטיפשיים ביותר... אבל מה שהכי חשוב שהם לא יצאו ממך.

ואת זה הכי אהבתי, ויכולתי לישון בשקט בידיעה שיש לי את החברה הזו שוואלה לא צריך כלום יותר מזה...

אני כ"כ אוהבת אותך, בכל הזדמנות שיש לי אני מהללת את השם שלך וכמה אני חולה לך על התחת הקטן הזה שלך, ואת הדבר הכי חשוב לי שקיים,

והדבר האחרון שהעליתי בדעתי הוא שתפגעי ממני בגלל נושא כזה פעוט לכאורה בעייני, אבל כנראה שבך זה פגע קצת מעבר.

אבל גם לי קשה לראות אותך צמודה ככה למישהי, וגם לאחר התקרית הזו.

אני באמת אוהבת אותך!!! את לא מבינה כמה קשה היה לי בלעדייך, בלי לספר לך כל מה שעבר עליי באותם ימים שהקשר ביננו ניתק,

והיו התרחשויות חדשות |האמ פיסקה מעל| ולא רק הוא.

גם לך אני זקוקה, אל תלכי לי ואל תשני את היחס שלך כלפיי בגלל שטות כזאת, את יקרה לי יותר ממה שאת חושבת בכלל.

ופה אזל כוחי מלהקליד עוד,

אני מקווה ששני האנשים שהפוסט מיועד להם הפנימו את מה שנאמר.

אני מבטיחה לעדכן שוב על החצי שנה שעברה חלפה לה ביעף בלי שהנדתי עפעף לעבר הבלוג הזנוח הזה,למרות שעשיתי כמה שינויים פה ושם במטרה לחדש פה, אבל בכל פעם שהקדלתי משהו הפסקתי ופשוט לחצתי על האיקס למעלה, כי זה לא באמת הרגיש לי נכון להעלות את זה.

בניגוד לעכשיו שבלב שלם אני מעלה את הפוסט הזה ומתכוונת לכל מילה ומילה ממנו.

בבקשה שיהיה בסדר... אני מתחננת, מגייע לי הפעם!

ושוב נופלות לי דמעות מסיבה לא מוגדרת, מצבור של רגשות שפתאום מתפרץ בלי הודעה מוקדמת

ככה זה כשמחליטים לפרוק...