מרחק, נגיעה
|
| 9/2006
 קפריסין שלי
איזו חוויה מופלאה. שבוע שיועד להיות פסק זמן, שיחרור אנרגיות, הנאה שיטחית של ים ובילויים, התעלה על כל הציפיות. כמובן שהיו גם כל אלה- אני וחברתי הטובה, בדינמיקה מדהימה שרק הולכת מתקרבת, מתעצמת ומוכיחה את עצמה פעם אחר פעם בכל סוגי החוויות למיניהן, ואנחנו רובצות בים, משתוללות ב"עולם המים", משנרקלות בין הדגים, מפדלות באופניים, קופצות מסיפון אניה,שותות בלילות, רוקדות, ואפילו נותנות שואו כל ערב בקריוקי... ואיזה כיף!
אבל העונג האמיתי היה טמון במפגשים האנושיים, כאלו שמחזקים ומחדשים לי את האמונה בטוב לב, ועוד בסביבה בה היה זה הכי לא צפוי. אחותי המדהימונת עובדת שם במכירות, והבוסים שלה הסכימו לחסוך לנו מלון ולארח אותנו. שמחנו על החיסכון, אבל היה קשה לנו לחשוב על עצמנו מוקפות שוב בסביבה של אנשי מכירות. עולם נוראי, לפי הנסיון האישי והמאוד טראומטי שלי. אבל אז פגשנו אותם. זוג טרי שהתחתנו ממש הרגע, מהלכים קסם לכל עבר. לב רחב כל כך מזמן לא הזדמן לי לפגוש. נתינה ללא גבולות, זרועות פתוחות, דאגה פיזית ורגשית מדהימה, בישולים של בית כל יום, נסיעות וטיולים להרים ולכפרים, שיחות שטות כיפיות, שיחות עומק חושפניות משמעותיות מקרבות ומפרות, ובכלל- נוצרה דינמיקה של אהבה אמיתית. ואחותי, הקטנטונת הזאת, 12 שעות עבודה על הרגליים כל יום, אבל תמיד תתעורר לפני כולם כדי להכין סנדוויצ'ים מושקעים של חביתות וירקות..
חוויה מופלאה. הנאה צרופה. חוויה מתקנת. שקט ורעש במינון מדוייק.
והרגעים האלה, בעמידה על סלע באמצע מי הטורקיז, עוצמת עיניים, מרגישה את הבריזה, יודעת שחברתי הטובה ממש כאן בחוף, נוסכת בי בטחון אושר ושלווה, ואני בין שאיפה לנשיפה מציינת לעצמי את הפלאים של העולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
