תאטרון טוב בשבילי, הוא כזה שמטלטל אותי. שנכנס לי חזק ומבכי, שמאיץ את דפיקות הלב, שמכווצ'ץ' אותי, מכאיב, מוכיח שעצבי הרגש נמצאים בכל מקום בגוף. (מזעזעת הקליטה שמכאן נעשו גם הבחירות שלי במערכות יחסים. אך לא בכך עסקינן כעת).
אני מכורה לאמנות עצמתית באמת, שעשויה טוב (!), שמדברת אלי בלחישות עמוקות.
מאידך,אני לא יכולה לסבול את התפישה כי האמנות לכשעצמה היא מטרה המקדשת את כל האמצעים.
* פוסט-פרולוג, בער לי כרגע, אבל מגיע לו יותר ממה שאני מסוגלת לו עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
