מרחק, נגיעה

שבוע שעבר חלמתי עליו, ככה פתאום, על הבוס שלי במשך 3 שנים (מאז עברו כבר 4 נוספות). בחלום הוא היה עם שיער ארוך, עד הכתפיים. "מאוד יפה לך!", אמרתי לו, בחלום, שמחה כל כך לראות אותו בריא, שיער בטח אומר שטיפולי הכימותראפיה אינם נחוצים יותר, והוא שמח כרגיל לראות אותי.

אתמול פגשתי את הבן שלו, ככה, במיקרה בפקולטה, קשקשנו קצת על קולנוע ותאטרון, הבטחתי לנסות לסדר לו שחקנים כשיצטרך. ואז נזכרתי בחלום, וסיפרתי לו, חלמתי על אבא שלך השבוע, מה שלומו באמת?

- הוא נפטר לפני חודש.

קיבינימאט.

וכמה פעמים עברתי שם, מתחמקת מלהיכנס, יודעת שזה יהיה כרוך בשעה ארוכה של שיחה, ואין לי חשק, פעם אחר פעם, אבל תמיד מציצה לראות שהוא שם, עובד, מזהה אותו מרחוק, נרגעת, וממשיכה הלאה. וכמה פעמים כשעשיתי את זה היה לי ברור שיגיע הרגע הזה, של ההלקאה העצמית.
והנה הוא הגיע. כמה דפוק זה, הרי זה היה לי ברור , ויכולתי לנהוג אחרת. ולמה תמיד כשאדם מת נזכרים להרגיש אשמים.

חברה טובה אמרה שהוא הגיח לי בחלום , עם שיער ארוך, כי הוא בא לבקר, להגיד שהכל בסדר עכשיו. אולי.
ואני מהרהרת לי, כשאדם מת, משתחרר מהגוף שלו, האם הנשמה שלו חוזרת להיות מה שהוא היה לפני המחלה? או לפני הזיקנה וחוסר האונים? לפני השפעות הכדורים?

אבל כזה הכרתי אותו. היפר-אקטיבי, בהשפעת סטרואידים רבים, מדבר במהירות האור במבטא האמריקאי המצחיק שלו, עובר בקיצוניות ממצברוח למצברוח, שד... ככה הכרתי אותו, ככה אהבתי אותו.
לא יודעת איך הוא עכשיו, איפה שהוא לא יהיה.

כבר כמה שנים נמנעתי משיחה ארוכה מדי. אבל הייתי זקוקה להצצות האלה.
תודה שצצת לי השבוע בחלום. יפה לך שיער ארוך.

שמור נשמתך.