מרחק, נגיעה
|
| 2/2007
מנגנונמי
האני של היום כבר לא מעניקה יתר משמעות לנקודות-הזכות הספורות שצברת בפגישות הראשונות שלנו; תחושות של עוררות, זה כל מה שזה, ואולי זוהי בלבד משמעותן
האני של היום כבר לא פועלת בתבנית "נעשה ונשמע", כבר לא בוחרת לפני שיודעת מספיק, כבר לא מקבלת מראש, רק בגלל כמה תחושות חינניות של התחלה
האני של היום למודת מלחמות, הרבה יותר סקפטית, זהירה, חדה בזיהוי רמזים מקדימים, רואה בפתיתי השלג את פוטנציאל הכדור הרומס שבהם
האני של היום חוותה המון לבד-טוב, ולא תוותר עליו למען משהו שלא מספיק מצדיק, כמה נפלא שרחוקים הזמנים של הצורך ההוא, של בכל מחיר
האני של היום לא מסוגלת, ולא מעונינת להיות מסוגלת, להתמסרות מהירה, להיסחפות של הרגש, זוהי לא מהותה של רומנטיקה יותר
היקשרות באה בחשבון, היום, רק כשהרציונל גם הוא לוקח חלק פעיל.
נראה אותך. נראה גם אותי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
