מרחק, נגיעה

כבר חלפו עברו הזמנים בהם תפשתי את אתרי ההיכרויות באינטרנט כמקום שמביך להיות בו, מקום המיועד ל"פשוטי העם" בלבד, אלו שלא יכולים למצוא אהבה מחוץ לעולם הווירטואלי מסיבות "מוצדקות". עברו חלפו הזמנים בהם הרגשתי צורך לטרוח ולהמציא לעצמי תירוצים עלובים לסיבה שאני משוטטת שם. ("זה התחיל כבדיחה עם חבר הכי טוב שלי..." וכו').
בזמנים אלו ובנסיבות של חיי, מציאת מערכת יחסים במסגרת הלימודים שלי נגישה אך ורק אם את לסבית; במסגרת העבודה שלי- אך ורק אם את פדופילית שודדת עריסות; ובמרכזי הבילוי התל-אביבים- אך ורק אם את לא אני. אלי זה מעולם לא דיבר.
(אז הנה, בכל זאת יצאה לי הצטדקות, הרגל מגונה ומיותר...).

אבל יותר מכל אלו, הסיבה האמיתית שאני באמת אוהבת להכיר דרך אתרים- אלו המילים. הנגישות הבלתי אמצעית הזו לדרך ההתבטאות של האדם (וכאשר זה בכתיבה- הרי זה משובח!). הפטיש הכי משמעותי שלי. אני אוהבת מילים, אני אוהבת מילים גדולות, מילים מדויקות, מילים עמוקות. אוהבת עברית, כל כך אוהבת עברית. וזה כל כך הרבה יותר מרק אוצר מילים רחב, אלו הבחירות. דרך ההתנסחות, המראה על דרך מחשבה כזו או אחרת, מחשבה אנלוגית, אסוציאטיבית, תזזיתית, מורכבת; השתיקות, אני אוהבת את השתיקות של רגעי המחשבה לפני ההקלדה הבאה, אוהבת את רגעי ההמתנה למשפט הבא, ההרהורים של מה עובר לו בראש, מעלה בי חיוך; והכי אני אוהבת סוגריים. אני חושבת שאני מכורה לסוגריים. שיחה בכמה רבדים, גם מההיבט הטכני- אחת שמתרחשת על פני השטח, ועוד אחת לפחות, שבסאב טקסט. אני אוהבת לכתוב את הסאב טקסט, אוהבת לקרוא אותו. סוגריים זו אחת ההמצאות החשובות ביותר בשבילי, הדרך להביע את השברירים הסדוקים שבין המילים. אני אוהבת לגלות מילה "שלי" באוצר המילים שלו, אוהבת להתרגש ממילה יפה שנבעה ממנו, בעיקר אם באגביות. אוהבת להמציא מילים חדשות יחד. ממילה למשפט לשיתוף, נוצר עולם קטן, ובשבילי הוא הכי אמיתי שיכול להיות.

ואני גם מאוד טובה בזה, בקליטה זריזה של הפרטנר לשיחה. בדרך הזו זה בא לי מאוד בקלות, ההבנה הראשונית אם יש כאן פוטנציאל שמעניין אותי. נדיר שאני מגיעה לשיחה עם אדם שארגיש שאין לו מה לתת לי, שאין לו יכולת להפרות אותי, אינטלקטואלית ורגשית. הרי יש כ"כ הרבה “deal breakers” בדרך. אציג להלן כמה מהם (קוראי מוזמנים לקבל זאת כ"מדריך למשתמש המתחיל"...):

@ תמונה, קודם כל. אני אמנע מלהצטדק, זה כ"כ אלמנטרי. תמונות מרחוק לא נחשבות, אני צריכה לראות פנים, בעיקר עיניים, מבט. לכן גם תמונת משקפי שמש לא מתקבלת. נפסלים מיד אלו ששמים "תמונות דוגמנות". לא אוהבת את הפוזה, וגם לא את הלוק. אלו שהכי מדברות אלי הן תמונות שאני יכולה להרגיש מתוך המבט את העומק. אפילו קצת עצב. משקפיים מרובעות רק מוסיף. (לא מבינה גברים עם משקפיים שמעדיפים עדשות!)

@כתוב על עצמך, על הרצונות שלך וכו'. לא יכולה לסבול כרטיסים רק עם תמונה, ללא מילים. או כאלה מכריזים שאם יכתבו כאן לא יהיה על מה לדבר אח"כ (כמה אטרקטיבי). אלו שמניחים שתמונה זה הדבר היחיד שחשוב בהצגה ראשונית.
·

@ברשימת הנפסלים מיידית נכנסים אלו שמתנצלים על היותם באתר, אלו שמסבירים במשך כמה שורות איך הם התדרדרו למעין מקום שכזה... הי, אני כאן, ואני קוראת אותך. גישה דבילית. כנ"ל אלו ש"מחכים שמישהי כבר תוציא אותם מכאן"...
·

@ אלו ש"גמרו עם שלב המשחקים", אלו הנחתומים שלא מעידים על עיסתם, אלו ש"אוהבים את החיים", אלו שמחפשים את המלכה שלהם כדי לפנק אותה ושאר משפטים ריקים מתוכן שמעוררים בי קבס או לגלוג, לפי המצברוח.
·

@הקטסטרופות: אלו שכותבים בגוף שלישי עתיד עם י' במקום א'. לא יכולה לסבול את זה. עברית, הצילו!

אני בטוחה שזו רשימה חלקית בלבד, הדברים הראשונים שקפצו לי. זה רק מזכיר לי כמה משעשע זה לפעמים. ובין כל אלה, יש כמה אוצרות. אני יודעת.

** עריכה: מצחיק. כבר תקופה שלא ריפרתי אצלו, הימנעות בריאה. וממש עכשיו הרשיתי לעצמי, ממקום אחר כ"כ, מותר לדעת מה בגדול הולך אצלו בחיים. מצחיק, הוא כתב ממש עכשיו משהו דומה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=30845&blogcode=6142307

(מישהו יכול להסביר לי איך מכניסים קישור-הפניה בדרך אלגנטית יותר?? זה לא עובד לי לפי ההוראות כאן...)