| 4/2007
תסכוליישן
בעיה. ולא אחת, כמובן. קודם כל, אני הולכת ומבינה שהבעיה אצל הבחור הרבה יותר עמוקה מהפרעת הקשב שלו. ונשחקו אנרגיות הקבלה האינסופית שלי מולו, תחת הכותרת- תקבלי, זה עוד ישתנה. בולשיט. אם עד היום הוא לא שותף לפיפס ממה שקורה בעולם שלי ואין לו בעצם חצי מושג על האדם שאני; ואילו אני כבר גרה עמוק בתוך נבכי כל הבעיות שלו- מול המשפחה, הלימודים, העבודה, הדימוי העצמי ומה לא.. אז יש כאן משהו מאוד , מ-אוד לא בסדר. ובטח שלא מתאים לי. כאילו אין לו באוצר מילים את המשפט "ומה שלומך את?". היום אמרתי לו שיש לי תחושה שאין לו מודעות מינימלית לעובדה שיש לי עולם משלי.
והיום, פעם ראשונה אתו שעלי עבר משהו, שיבוש מצברוח קל אמנם, אבל דורש התייחסות. בעיקר כי זו אולי הפעם הראשונה שנכנס בינינו נושא "שלי". וכלום, כלום. לא יאמן. כל כך לא מתאים לי להימשך למקום כזה, בו אין לי מקום. אז הרהרתי מה מלכתחילה גרם לי לרצות להיות לצדו. והבנתי, ככל שזה ישמע מוזר אם מכירים אותי- זו הפיזיות. קצת יותר מתקבל על הדעת אם אדייק יותר- זו יכולת ההכלה המדהימה שלו ברגעי הפיזיות, בהם אני כל כך רגישה ונסערת, ואולי יום אחד אפרט יותר. והוא, כאילו אדם אחר, כל כך בשבילי, באופן הנכון ביותר שיכול להיות, וזה באמת לא פשוט. כל כך רגיש אלי, שם לב לכל ניואנס, מרגיש אותי, אוסף אותי אליו, מחבק, לוחש מילים מרגיעות, מאפשר לי להיות בכל מה שאני, שיצא ויתפרק, ומצליח איכשהו בעדינות להחזיר אותי בהדרגה לעונג, זה שבא באינטנסיביות מדהימה מתוך רגעים של אינטימיות, שנוצרת מהרגעים האלה של ההכלה. אוף כמה שזה עושה לי טוב. וכמה נדירים הספורים האלו, שמצליחים לגרום לי להרגיש ככה.
ואני לא מצליחה לגשר מחשבתית על הפער הזה, בין הרגישות המופלאה הזו, יכולת ההכלה והחיבוק הפיזירגשי שיש בו במצבים אינטימיים, לבין ההתנהלות שלו מחוץ להם.
שברתי את הראש אם זה שווה את זה. אני כמעט בטוחה כבר שלא, אבל בכל זאת, קשה לי לוותר על זה לגמרי...
ובעיה נוספת. יש מישהו אחר שמעניין אותי. באופן מאוד לא סביר. וגם בעייתי ומתסכל. הכרתי אותו באתר היכרויות, למרות שהוא בכלל לא מעוניין בקשר. לפני שבוע חברה שלו מזה 3 שנים יצאה מהבית המשותף שלהם לאחר הפרידה. הוא באתר "כדי להכיר אנשים"... השיחות אתו מעניינות אותי מאוד, הוא חכם ומרתק, וכל כך יפה שבא לי לבכות. מצד שני– הוא מעשן חשיש (ביג-ביג- נווואווו!), מאבד עניין אם מישהי לא שוכבת אתו די מיד, ובכלל, לא בעניין של קשר עכשיו מן הסתם. והוא עכשיו בחלון של המסנג'ר מחכה לי להמשיך את השיחה. מתסכל, קיבינימאט. אני כזאת בת 15 לפעמים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
