מרחק, נגיעה

אמא של הילדים שלי נטשה אותם.

("הילדים שלי"= הילדים המקסימים והאהובים כל כך (הוא בן 9, היא בת 5.5), בהם אני מטפלת כבר שנה כמעט; לא ממש על תקן מטפלת, כי אם יותר על תקן "הדמות הנשית" שהם כל כך זקוקים לה בחייהם).

לפני כשלוש שנים היא ניהלה רומן מחוץ לנשואים עם אדם שבדיעבד הסתבר שהוא סוג-של-גורו. ההורים התגרשו, האם קיבלה משמורת על הילדים, ולקחה אותם לגור בקומונה של הגורו. היא הייתה בת שנתיים וחצי, הוא בן 6 בערך. הם נחשפו שם לדברים איומים, שרק קמצוץ מהם הובא לידיעתי " כדי לא להרוס לך את השינה בלילה". הילדים היוו שם, מן הסתם, גורם מפריע. שמרו אותם שם בעיקר (אם לא רק-) בשביל לקבל את כספי המזונות הנדיבים שאביהם נתן. מיותר לציין שהם לא ראו שקל מהכסף הזה, ברמה כזאת שכנראה אפילו לא האכילו אותם טוב. את הקטנה נהגו לנעול בחדר, היא "עשתה בעיות".

בהדרגה, בן ה6 המחונן לגילו התחיל להבין שמשהו ממש לא בסדר. הוא סיפר לאביו מה עובר עליהם שם, וזה- מיד שלח לשם נחיל עובדות סוציאליות , אשר הזדעזעו מהמתרחש, הכריזו עליה כאם מזניחה ומתעללת, ושלפו את הילדים משם. מאוד מהר הם הועברו למשמורת מלאה של אביהם- המקסים והראוי דרך אגב.

ליום המשפט אשר נקבע בכדי לדון בזכויותיה של האם- היא פשוט לא הופיעה. לא עדכנה, לא טלפנה, לא יצרה שום קשר. נעלמה. מאז, בערך שנתיים לא שמעו ממנה. לא עורכי הדין, לא בעלה לשעבר, ולא ילדיה.

היא שוכנעה שהם גורם מעכב בחייה. וחוצמזה- נולדה לה בת חדשה, ממנו, ראויה, שלא כמותם "הארציים".

לפני כשנה אותו הגורו מת. הזנחה פושעת של דרך חיים- עישון מסיבי, אכילה מאוד לא נכונה והזנחה כללית. נדרש ממנו לשנות כמה מהרגליו, אך הוא כמובן לא הסכים. הוא מת. (הילדה זרקה משהו גם על סרטן שהוא חלה בו, אני לא בטוחה לגבי גורמי המוות). האם יצאה מהקומונה, חזרה לבית הוריה, כנראה חטפה זעזוע נוסף. כעבור זמן מה היא החליטה שהיא רוצה לחזור לחיי הילדים. במשך השנה האחרונה התקיימו תהליכים של בדיקת כשירותה, ומצבם של הילדים. (הילדים, דרך אגב, קיבלו, ועדיין, את כל הטיפול, העזרה והתמיכה הנחוצים- כל אחד מהם בטיפול פסיכולוגי פרטני, אני אחת משתי "המטפלות" שלהם, על בסיס יומיומי, גם כשאבא בבית, בכדי שתהיה להם דמות נשית חיובית בחיים, ואביהם- כל כך הרבה אהבה ויכולת הורית ראויה). לפני כחודשיים החלו פגישות מחודשות של הילדים עם אמם, בפיקוח פסיכולוגי צמוד, אחת לשבוע.

תהליך קשה מאוד לכל הנוגעים בדבר. בשאיפה ל"תיקון" המיטבי שניתן עוד להפיק מכך.

אני כל כך אוהבת אותם, אני לא יודעת אפילו איך לתאר את זה. את הקשר החזק שנוצר בינינו. כל כך רוצה את הכי טוב בשבילם. כל כך מקווה שתמצא הדרך הנכונה ביותר האפשרית בכדי ליצור להם חיים טובים, בריאים, התפתחות תקינה.

לאחרונה הובאה לידיעתי כתבת מחקר על כת מסוימת שמתקיימת בארץ. אין לי מושג אם זהו אותו המקום, אבל אני מניחה שאלו אותם האלמנטים. מזעזע. אני קוראת, נחשפת לתכנים, ומתה מפחד. הכל מתערבב בי עם מקומות רגשיים שגם אני בעבר נגעתי בהם. אולי ארחיב בהזדמנות, עכשיו זה כבר יותר מדי.

שרק נצליח כולנו לשמור ולתחזק את מה שבאמת חשוב בחיים האלה. אמן.