מרחק, נגיעה

בחודשים הראשונים השותפה שלי ואני היינו ממש חברות טובות, הסתדרנו יופי על עניני הבית, היינו רובצות ומקשקשות כל ערב, משתפות, הייתה מעירה אותי באמצע הלילה כשהיא לא הרגישה טוב, עמדתי לידה שעה בשירותים כשהייתה צריכה להקיא, היינו די קרובות.

ועכשיו, איייכס, עד כמה אפשר לרדת.

הבחורה אוטוטו בת 30. נראה שמנטלית היא בגיל ההתבגרות. עושה לי "דווקא" באופן רשמי ומוצהר, כדי שאעיר לה על משו קטן מסויים כדי שהיא תוכל להיכנס בי על דברים שהיא צוברת. היא לא מדברת אתי כבר כמה חודשים. אין לי כוח לחפור באיך זה התחיל. פשוט הרגשה מגעילה ומועקתית. יאללה, שתלך כבר. עוד יומיים, עוד יומיים וזה נגמר, ברוך השם. (השם? מה לי ולשם?). עושה לי כל כך רע החוויות האלה, שגורמות לי להבחין בפער העצום בין קרוב כל כך לרחוק כל כך. אין דבר בעולם שיותר מפחיד אותי ממר ג'קיל ומיסטר הייד. כמה שלא בא לי לחוות אפפעם גירושים. (כן, זה הולך לקרות...)