מרחק, נגיעה

אהוב מאוד משמעותי מההעבר, אחד מהשניים שמאז ולתמיד צרובים בי כאהבות העמוקות ביותר שידעתי מעודי

איבד את זה לגמרי. ואני, תקועה כאן מול המיקלדת, לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב את המילים.

פסיכוטי. ברמות הכי קיצוניות שאפשר. by the book.

סכיזופרן. 

נחת בחיי מחדש אתמול בלילה. בלי שום הודעה או אזהרה מאף כיוון. אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את זה, ורחוקה מאוד מלשאול את עצמי גם איך אני מרגישה. יושבת מולו, מקשיבה, תופסת כעבור דקות ספורות את חומרת המצב, ומנסה לעמוד על הניואנסים. מנסה לאמוד תפיסת מציאות. כלום, אפילו לא טיפה.

פעם ראשונה בחיי שאני רואה live את כל מה שקראתי ולמדתי עליו קצת. כל החבילה. פאראנויות, מחשבות רדיפה, שיגעון גדלות, "משיחות"; יש לו תפקיד, רודפים אחריו, רוצים ממנו משהו כל הזמן, הכל מסודר בסימנים שמסמנים לו משהו אישית, הוא קורא מחשבות ואחרים קוראים מחשבות שלו, בעיקר חיות, איתן יש לו דיאלוגים עמוקים, ; הוא על גבול תת משקל או כבר שם, דיבור מבולגן חסר כל הקשר, שפע של סתירות פנימיות, שום תפיסת זמן , ימים לא מתחלפים, אין שמש, שפע של משמעויות מיסטיות לכל דבר, כוסות נשברות לו ביד, אנשים שרים לו מגגות של בתים את התפקיד שלו, סימנים מובילים אותו אל קירות עליהם כתובים מסרים בשבילו, אין ממשות לשומדבר, הוא לא בטוח שהוא אדם, שאני אדם, מה זה בכלל אדם ומהי ממשות, שום תפישת עצמי ו/או תפישת סביבה, והתנהגויות... אלוהים ישמור, (באמת, רק שישמור) , אני מרגישה מאוד לא בנוח לתעד ולחשוף אותן כאן, אבל אין לי ספק שהוא מסוכן לעצמו, והכי קשה לי להודות שכנראה גם מסוכן לסביבה,

ורק היום קלטתי באיזה סיכון ממשי העמדתי את עצמי בכך שאיפשרתי לו לישון כאן בלית ברירה, ותודה לאל שהוא לא עשה לי נזק ממשי.

אני רחוקה מלהתחיל לעכל ולעבד את הענין הזה, כל היום במירוץ והתיעצויות ונסיון גיוס משאבים-

אשתו עזבה אותו ואני מבינה שהיא  קודם כל צריכה להציל ולשקם את עצמה, אבא שלו לא בא בחשבון, אמא שלו לא קשורה לחיים ואין בה קמצוץ אלמנטרי של הבנת נפש האדם, אני לא יודעת כמה זמן יעבור עד ואם בכלל שהיא תבין את חומרת המצב והצורך לפעול (הוא ניתק אותה מחייו מזמן, והיום ביקש ממני להביא אותו אליה), החבר היחיד שלו שאני סומכת עליו מבחינת אינטילגנציה רגשית וכל החבילה- בילה אתי את רב היום בנסיונות להחליט מה ואיך עושים, כשהוא בעצמו לא יכול להרשות לעצמו, מאלף סיבות, להיות יותר מדי מעורב, אבל כן יתגייס לצדי בצעדים הגדולים... בודקים את אופציית האישפוז בכפייה, (לקח לי 5 דקות של בהייה לפני שהצלחתי להקליד את זה), שעות על גבי שעות של בחינה ובדיקה של הנתונים והאפשרויות, וממש עכשיו, לפני דקות ספורות הוא חוזר אלי בטלפון ואומר- אי אפשר. הוא עשה בדיקה בין אנשים שראו ושהו לידו, מסתבר שהוא מצליח איכשהו לזייף נורמאליות מסוימת. ברמה שלא "תעבור" את מה שצריך לאשפוז בכפייה.

יש בזה משהו מקל, מפחית את עומס האחריות העצום, אבל הי, המצב שלו לא השתנה רק כי הוא מצליח לא להראות לאחרים את מה שהוא הראה לי, ואני לא יודעת איך להמשיך מכאן, והכי בעולם מפחדת שאצטרך להתמודד עם השאלה של איך אוכל להמשיך, אם...

ואלוהים, מתחת לכל זה, זה הוא, 

האהוב שלי

אני נחנקת.