|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
על תינוקות ושותפות
הידד, יש לי תינוק חדש!
(ולא, אני לא מתכוונת לבחור החדש בחיי... ). מהיום להיום עניתי למודעה של "דרושה מטפלת לתינוק", נפגשתי, עשיתי אותי חמודה ואחראית, גברתי על שלל השמות ברשימה לפני (ארוכה יחסית, אבל שומדבר לעומת הרשימות מועמדות שהייתי עושה אני בתהליך בחירת שותפה...), וקיבלתי תינוק חדש לטיפולי, בן 9 חודשים, חייכן קטן ומקסים, ואני מתרגשת! אני כבר מרגישה את האנרגיות הטובות שהוא יכניס לחיי. איזה כיף:)
ולנושא אחר, מטריד יותר- אני בדילמת שותפות. הצילו.
יש לי שותפה מקסימה, אני כל כך אוהבת אותה, מההתחלה וכבר יותר מחצי שנה. מסתדרות יופי, חברות טובות לעת צרה, צחוק, ערבים שונים ומשונים, בישולים וארוחות שבת (שמעולם לא היו בחיי טרם כניסתה!). באמת זכיתי, אני יודעת כמה זה לא מובן מאליו.
א-מ-מה, בחודשיים האחרונים היא עם חבר צמוד, מקסים לא פחות ממנה אגב, גם אותו אני מאוד אוהבת. ילד טוב ומתחשב, באמת שאין תלונות. העניין הוא שהוא פחות או יותר, או יותר ויותר- די עבר לגור כאן. (מן הראוי לציין שהדירה שלנו בעלת שני חדרים בלבד, שלי ושלה.) זה לא רק שהוא איתה כל הזמן, זה כבר ברור מהרגע הראשון שהם נפגשו- הוא פשוט נכנס לעבודה שקרובה לכאן, קיבל ממנה מפתח, חצי מהארון, ופשוט גר כאן, כאילו לכל דבר. אני חוזרת הבייתה אחרי שדיברתי איתה בדיוק בטלפון ואני יודעת שהיא בעבודה, אני יודעת שאני לבד בבית, נכנסת לשירותים בסבבה שלי, -ונעול. ממש הבהיל לרגע.. עד שקלטתי שזה הוא. אז זהו, זה כבר די קבוע שהוא כאן כל הזמן, בלי קשר אם היא כאן או לא. והאמת, זה לא שהוא בחור בעייתי, רחוק מזה, שוב- הוא באמת מותק ואולי אין שום סיבה בעולם שזה יפריע לי, ואולי זה רק כי רישמית זה אמור. אבל אני קולטת שזה מציק לי בימים האחרונים. בכל זאת, את השעות הלו"ז וההרגלים שלה אני מכירה, אלוהים יודע איזה 7 מדורי גיהנום אני מעבירה שותפות פוטנציאליות לפני שאני בוחרת את מי שתתאים לי בול, ופתאום זה כבר לא רק השעות שלה, זה גם שלו, כשהיא לא כאן אני כבר לא יכולה להסתובב ערומה בבית כרגיל (ועוד מעט קיץ ואז זה בכלל יציק לי..), והבוילר דולק בכל רגע שיוצא לי להסתכל עליו, ובקושי יש לי אותה. אבל האחרונה זו לא טענה, זה סתם מרמור פולני שתכלס השלמתי איתו וקיבלתי את זה כבר מזמן.
הקיצר, אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת אם להעלות את זה, אם יש לי זכות, מה אני בכלל רוצה לבקש. או שלהשלים עם זה וזהו. אוף.
| |
אמנות וגבולות- דו-קיום?
תאטרון טוב בשבילי, הוא כזה שמטלטל אותי. שנכנס לי חזק ומבכי, שמאיץ את דפיקות הלב, שמכווצ'ץ' אותי, מכאיב, מוכיח שעצבי הרגש נמצאים בכל מקום בגוף. (מזעזעת הקליטה שמכאן נעשו גם הבחירות שלי במערכות יחסים. אך לא בכך עסקינן כעת).
אני מכורה לאמנות עצמתית באמת, שעשויה טוב (!), שמדברת אלי בלחישות עמוקות.
מאידך,אני לא יכולה לסבול את התפישה כי האמנות לכשעצמה היא מטרה המקדשת את כל האמצעים.
* פוסט-פרולוג, בער לי כרגע, אבל מגיע לו יותר ממה שאני מסוגלת לו עכשיו.
| |
עיסקה לא משתלמת?
במחשבות על מערכות יחסים עסקינן.
גיל 20. אחת האהבות העמוקות ביותר שחוויתי עד היום. כל מילת תיאור תשמע כקלישאת-על. התחלנו כחברים טובים כל כך, חיבור עמוק מיידי, המון גלים באמצע ואז זוגיות. עמוקה מאוד, קשה מאוד. בזמנו עוד היו לי המון מורכבויות אל מול העולם המיני, עובדה שהקשתה מאוד כמובן, בעיקר כי בן זוגי דאז לא הצליח להפנים שזה רק שלי, וזה פגע לו מאוד בדימוי העצמי. "אני מרגיש איתך גבר לא לגיטימי", אמר לי פעם.
נסעתי לטיול של אחרי צבא, 10 חודשים במזרח, ועוד חודשיים עבודה בארה"ב. הוא היה בי עם כל צעד, כל נשימה, כל פעימת לב.
חזרתי מאוד מטושטשת, אנדרסטיטמנט-אוף-דה-ייר. הוא היה בסוג של קשר חסר רגש, לדבריו. עברו יותר משלוש שנים. הם עדיין ביחד, מתחתנים בינואר.
לאורך כל הזמן הוא הסביר שהוא לא אוהב אותה. שהוא לא זקוק לאהבה, להפך.
"אהבה זו עיסקה לא משתלמת".
(מילים שצורבות ועושות בי כוויות כל פעם מחדש).
["... אהבה זו עיסקה לכל דבר. אתה נותן ככה וככה, תמורת קבלה של ככה וככה. מבחינתי, הכאב חולש על האושר. זה פשוט לא שווה את זה."]
בתקופת הכאב הבלתי-נסבל האחרונה, לאחר הפרידה האחרונה שלי, הרהרתי המון בדבריו. נחרדתי למצוא בעצמי מחשבות, שאולי יש משהו בדבריו.
אני, הרומנטיקנית חסרת התקנה.
אקסיסטנס יקר, שכנע אותי מחדש...
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
