|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מוגלי
לכתוב עליו. הגיע הזמן. על המתוק הזה. זה שכבר חודש לצדי. מביט בי במבט עמוק, מתוך עיניים מדהימות וצלולות.
מתוך עיניים הרואות בי תופעה נפלאה של הבריאה. מרעיף עלי את כל הטוב הזה, ללא הרף.
נסיכת השמש, יפיפיה, אור גדול בחיי, כמה מתנות קיבלת מהבריאה, כמה טוב לי איתך...
ולי איתך. כל כך טוב לי איתך.
ואיך זה שזה כל כך קל? ושנינו לא מצליחים להבין. אתה עוד מחפש את הסדקים.
ואני כבר יודעת מה הם. אתה עוזב.
ובסופ"ש בצפון זה מכה בי, למרות שידעתי כל הזמן הזה. זה מכה בי ברגע שמשהו מזערי מפריע לי, ואני לא טורחת לומר לך.
מה האינטרס שלי להעיר לך? ללמד אותך את עצמי? להרגיל אותך לרגישויות שלי? לעבוד על בניית הקשר הזה?
והרי זוהי לא באמת בניה. זה כסתו"ח של תחושת-יחד- אני אומרת לך לבסוף. זה זמני, ושנינו יודעים את זה.
מבט עצוב כל כך ניבט מעינייך, אפילו בחושך הזה אי אפשר היה לפספס אותו. ואתה מחבק, מלטף, מבקש ממני לא לבטל במחי יד את כל אשר נבנה בינינו. בתפאורת קיבוץ יפיפה על שפת הדן, לילה קשה.
ולמחרת פיקניק, ערסלים שתלינו, אוכל שהכנת בבוקר, יושבים על שפת הדן ליד מדורה שהקמת, כל כך יפה כאן, כל כך זמני ותחום, כל כך עצוב לי. תוהה למה עדיין בשלב זה של חיי קל ונוח לי יותר להיכנס למערכת יחסים על זמן שאול.
ובערב, טיול בקיבוץ, יד ביד, והוא מסביר שוב כמה הנסיעה הזו חשובה, הוא באמת צריך דף חדש בחייו, ומוסיף שהבין שגם אני, גם אני דף חדש וטוב בחייו. "ואני מאוהב!" הוא אומר בחיוך גדול. "אני אוהב אותך כל כך, ואני לא רוצה לאבד אותך. תסיימי את הלימודים ותצטרפי אלי לדרום אמריקה".
הצהרת הכוונות שלו עשתה לי טוב. הרגיעה אותי, פתחה לי דלת. עכשיו זו הבחירה שלי. וזה משרה עלי שלווה, ואפשרות מחודשת להנות מכל הטוב המפתיע הזה.
וכמה מרגש היה להביט בך מהצד משחק ברכות המקסימה שבך עם התינוקת באוניברסיטה....
| |
תסכוליישן
בעיה. ולא אחת, כמובן. קודם כל, אני הולכת ומבינה שהבעיה אצל הבחור הרבה יותר עמוקה מהפרעת הקשב שלו. ונשחקו אנרגיות הקבלה האינסופית שלי מולו, תחת הכותרת- תקבלי, זה עוד ישתנה. בולשיט. אם עד היום הוא לא שותף לפיפס ממה שקורה בעולם שלי ואין לו בעצם חצי מושג על האדם שאני; ואילו אני כבר גרה עמוק בתוך נבכי כל הבעיות שלו- מול המשפחה, הלימודים, העבודה, הדימוי העצמי ומה לא.. אז יש כאן משהו מאוד , מ-אוד לא בסדר. ובטח שלא מתאים לי. כאילו אין לו באוצר מילים את המשפט "ומה שלומך את?". היום אמרתי לו שיש לי תחושה שאין לו מודעות מינימלית לעובדה שיש לי עולם משלי.
והיום, פעם ראשונה אתו שעלי עבר משהו, שיבוש מצברוח קל אמנם, אבל דורש התייחסות. בעיקר כי זו אולי הפעם הראשונה שנכנס בינינו נושא "שלי". וכלום, כלום. לא יאמן. כל כך לא מתאים לי להימשך למקום כזה, בו אין לי מקום. אז הרהרתי מה מלכתחילה גרם לי לרצות להיות לצדו. והבנתי, ככל שזה ישמע מוזר אם מכירים אותי- זו הפיזיות. קצת יותר מתקבל על הדעת אם אדייק יותר- זו יכולת ההכלה המדהימה שלו ברגעי הפיזיות, בהם אני כל כך רגישה ונסערת, ואולי יום אחד אפרט יותר. והוא, כאילו אדם אחר, כל כך בשבילי, באופן הנכון ביותר שיכול להיות, וזה באמת לא פשוט. כל כך רגיש אלי, שם לב לכל ניואנס, מרגיש אותי, אוסף אותי אליו, מחבק, לוחש מילים מרגיעות, מאפשר לי להיות בכל מה שאני, שיצא ויתפרק, ומצליח איכשהו בעדינות להחזיר אותי בהדרגה לעונג, זה שבא באינטנסיביות מדהימה מתוך רגעים של אינטימיות, שנוצרת מהרגעים האלה של ההכלה. אוף כמה שזה עושה לי טוב. וכמה נדירים הספורים האלו, שמצליחים לגרום לי להרגיש ככה.
ואני לא מצליחה לגשר מחשבתית על הפער הזה, בין הרגישות המופלאה הזו, יכולת ההכלה והחיבוק הפיזירגשי שיש בו במצבים אינטימיים, לבין ההתנהלות שלו מחוץ להם.
שברתי את הראש אם זה שווה את זה. אני כמעט בטוחה כבר שלא, אבל בכל זאת, קשה לי לוותר על זה לגמרי...
ובעיה נוספת. יש מישהו אחר שמעניין אותי. באופן מאוד לא סביר. וגם בעייתי ומתסכל. הכרתי אותו באתר היכרויות, למרות שהוא בכלל לא מעוניין בקשר. לפני שבוע חברה שלו מזה 3 שנים יצאה מהבית המשותף שלהם לאחר הפרידה. הוא באתר "כדי להכיר אנשים"... השיחות אתו מעניינות אותי מאוד, הוא חכם ומרתק, וכל כך יפה שבא לי לבכות. מצד שני– הוא מעשן חשיש (ביג-ביג- נווואווו!), מאבד עניין אם מישהי לא שוכבת אתו די מיד, ובכלל, לא בעניין של קשר עכשיו מן הסתם. והוא עכשיו בחלון של המסנג'ר מחכה לי להמשיך את השיחה. מתסכל, קיבינימאט. אני כזאת בת 15 לפעמים.
| |
בסבלנות
אלו היו יומיים קשים. עד עכשיו אני לא מבינה את הבחירה שלנו להיות אצלך דווקא עכשיו, בסביבה המתוחה הזו, כשהדירה המקסימה שלי יכלה ליצור תפאורה מאפשרת הרבה יותר. אולי רצית להכניס אותי דווקא עכשיו לחלק הזה בחיים שלך, שאני אראה ואחווה. קל זה לא היה. גם לא נעים. ובשלב ראשוני כל כך, זה לא היה במקום. אבל אני והאמונות שלי, דברים קורים כפי שהם צריכים לקרות וכל זה, אולי הייתי צריכה להיחשף, לעבור את זה איתך על ההתחלה, לדעת, לראות אותך גם ככה. הרי הכי אני שונאת, סולדת, מאשליות. אז ראיתי אותנטי.
ואני בהמתנה. אני מחכה לך. שעות. מתבוננת מהצד, בתזזיתיות שלך, בחוסר השקט, בניסיון הסיזיפי והלא בריא לסדר את העולם של ההורים שלך. זה לא עניינך, מתי תבין את זה. וזה בטח שלא עניני, למה לעשות את זה כשאני שם? למה להעמיד אותי במצב הזה? (מעלה את זה, ואתה מסכים מתנצל ומשנה).
וחייב לסדר את האקווריום. זה מרגיע אותך, אני יותר ממבינה את זה. אני אפילו מאוד אוהבת להתבונן בך כשאתה שקוע כל כך בבועת המים הקסומה שלך, בעולם השקט הזה, השלו, איך אתה נשאב לתוכו, איך אתה כל כולך מושקע בו, מטפל, מנקה, מסדר, מזיז, כמה עדינות הידיים שלך וכמה חמוד אתה עם המים על כל הבגדים.
ועכשיו חייב להכין דיסק. ולסדר עוד כמה דברים אחרונים. ואבא שלך. והחתולות. ואתה עייף, לישון קצת, אני אראה טלוויזיה. אני מחכה לך. השעות עוברות והיום לקראת סיום, ואני מחכה לך.
אני רוצה אותך כבר לידי, אתי, מלטף ברכות הממכרת הזו שלך, אתה כאן- אתה שם (ובכל זאת אתה פה חסר לי). אני נושכת שפתיים, אולי זה יגיע לכל המקומות הנרקיסיסטים שלי, תאפשרי לו, הוא עמוס רגשית כל כך, זו ההתמודדות שלו, התזזיתיות, חייב להתעסק בכל מה שרק אפשר, אין לו מנוחה עכשיו ואת רוצה ללמוד להכיל גם את זה. מצד שני, חייב להיות לזה איזשהו גבול, אני כאן, אני רוצה להיות כאן, להבין, לקבל, להקל, אבל לא עד כדי ביטול עצמי. אני כאן, בשבילך, אבל גם בשבילי.
ואז החיבוק שלך, העוטף, המרגיע, הרכות שבך, אלוהים, כמה טוב לי במקום הזה בין זרועותיך, ואיך לא צפיתי את זה, איך לא צפיתי אותך, ואני רוצה עוד מזה...
אבל אני לא יודעת אם אתה מסוגל להעניק לי עוד מזה. אני לא יודעת אם יש לך מקום, כרגע, או בכלל, לכל מה שמגיע עם העולם שלי. ואני מקווה שאתה לא חי באשליה שהעולם שלי פשוט יותר, שהצרכים שלי קטנים יותר.
אני נקשרת. זה מפחיד אותי כל כך. בעיקר כי שוב, בפעם האלף בחיי, אני נקשרת לאדם מאוד מורכב. אני לא יודעת עוד מספיק, אבל אני לא בטוחה שזה בריא לי. מצד שני, הגיע הזמן להשלים עם זה, להיזכר במילים דאז של הפסיכולוגית שלי- "אבל איזו אלטרנטיבה רגשית יש לך?...". יש בו את גרעין הנפש הזה, שמדבר אל זה שלי.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
