מרחק, נגיעה

מישהו זרק לעברי שאלת פנטזיה מענינת- לו הייתה לך מכונה המכווצת אנשים לגודל פצפון של ס"מ..
על מי היית מכוונת אותה ? . הרמתי את הכפפה והחלטתי לא להסתפק בכיווץ אנשים, אלא בכל העולה על רוחי.

להלן רשימה ראשונית:

הייתי מכווצת את הקולות המדכאים שמגיעם לפעמים מבפנים,

 בטח את כל אלה שמגיעים לפעמים מבחוץ, את הפרפקציוניזם, 

את המכוניות החונות בת"א, 

את החזה שלי, אולי סתם ככה ליום נסיון, 

גברים מקסימים שגבוהים לי מדי, 

את  הגוף של אמא שלי כדי שתאהב את עצמה יותר,

פלסטיקים למיניהם שהורגים לנו את הסביבה, 

את שכ"ל של תואר שני,

את האנרגיות שמושקעות בדאגות שווא. 

ואתם?

כולנו מכירים טוב מאוד את האינטונציה של הפרחות, של הערסים, של ההומואים המוחצנים יותר וכו'.

ואני שואלת את עצמי- איך זה התחיל? מאיפה זה בא?

נניח שהאינטונציה של ההומואים המוחצנים אמורה להיות קרובה לאופן ביטוי נשי, איכשהו. היא לא, אבל נניח.

אז ממה נובעת האינטונציה של הפרחות? משיכת המילים הזו, הניגון המסוים בדיבור. מה זה??? היו הייתה איזו מלכת-פרחות עם בעיית דיקציה, שהייתה כ"כ מ-גניבה עד שכולן שכפלו אותה? באמת שאני לא מצליחה למצוא לזה הסבר.