אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?

אהבתי נערה, וגם היא אהבה אותי, אבל נאלצתי לעזוב אותה.

למה?

איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את

חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות,

נפצעתי ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד.

הנערה לא היתה אשמה בזה?

נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה,

גם אני הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר

אלי. כשנדחקתי לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים

שלי, וכבר פה לא הצלחתי להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל

החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי אז כבר שתתי דם מן החניתות

שלי והייתי מחוסר הכרה.

האם תשאר הנערה לבדה?

לא, אחר יצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש

ממאמצי, אצפה בהם בשוויון נפש, כאילו אני האוויר שהם יגישו דרכו

את פניהם זה לזה לנשיקה הראשונה שלהם.

מתוך הבגרות בספרות קיץ 2008 אם עריכה קטנה..