יותר מדי דברים קרו בשנה הזאת... אין לי כוח לסכם...
כי אני לא רוצה לחפור לכם...
אבל השנה בין הכי טובות (אם לא הכי טובה) שהייתה לי בחיים!!! תודה לכולם!
לכל אחד ואחד מכם!!!!
(טוב, אולי לא בדיוק כולם...)

אנשים, תפתחו פייסבוק!!!!
הדבר הזה ממכר!!!!
ממליץ בחום 

אה
יש לי פרו
אין לי מושג מה לעשות איתו...
אם מישהו מבין בזה משהו, שיגיד לי... 

השבוע התחלתי את המחויבות האישית שלי...
אני החלטתי להתנדב במשמר האזרחי...
זה המקום הכי טוב שיכלתי להתנדב בו... הם ממש נחמדים שמה.
יש טלוויזיה ואפשר לשחק שש-בש, וזה נחשב לחלק מהשעות.
יש לנו ווסטים כאלה צהובים מגניבים (תיכף תמונה)
ויוצאים לסיורים בשטח.
אתמול הלכתי עם לינוי למשמר האזרחי ופגשתי שם במקרה את דנה וחני.
היה מצחיק, ומאוד נהנינו.
עשינו בדיקות ביטחוניות באוטובוסים.
היה מגניב...
וגם יעשו לנו מטווך, וילמדו אותנו להרכיב אקדח. שזה ממש מגניב. 

אוקיי, עכשיו לחלק הכואב של הפוסט:
היום
במהלך שיעור ספורט
עשינו משהו שנקרא "חמור"...
זה כזה שמישהו מתכופף, ואז המישהו האחר היה צריך לקפוץ מעליו.
אני - לא הצלחתי.
חחח ניסיתי לקפוץ מעל רז ונפלתי על הפרצוף
והיה כואב
ודיממתי על כל החולצה
ולא הפסיק לרדת לי דם.
וכל המורים רצו אליי חחחח
ואז היה בא לי להקיא והייתה לי סחרחורת.
ואז אמא באה ולקחה אותי לחדר מיון.
עשו לי טטנוס.
ובמקום תפרים, עשו לי משהו ממש שורף וכואב שנקרא "הדבקה" באיזה סוג של דבק מיוחד כזה...
ופאק, זה שרף ברמות! כאילו שרפו לי ת'סנטר עם מצית. ואני לא מגזים.
ואז הלכתי עם אמא לארומה. ואז בדרך פגשתי את אמא של דור דאלי, שמסתבר שגם הוא היה בבית חולים, אבל הוא לבדיקת עיניים.
אז הלכנו לבקר אותו.
ואז חזרתי הביתה וישר נרדמתי.
פאק, זה כואב. עדיין.

שלכם, זוֹזַלֶה (מתפרק מכאבים)