זה הכאב שמחדד את החושים, גורם לך להיות ערני לסביבה, מודע לכל מה שמקיף אותך ומחשל אותך ודווקא לא יזיק לי מנה של קהות חושים לקבור את יגוני, לשקוע בתוך עצמי. 

אני מנסה לצאת מהבור אליו נפלתי רק בכדי לגלות שכל האדמה מסביבי כבר מזמן התמוטטה אל תוך העלטה.

יש בי גם האור וגם החושך, נלחם על האיזון העדין בין אי של שפיות לאוקיינוס של טירוף עומד על הקצה

הכאב הזה מייסר, חודר דרך כל ההגנות שהקמתי במהלך השנים ואיכשהו אני עדיין עומד. מרוסק, שבור ורצוץ אבל אני עדיין עומד

זה האור שבי והאפילה שאתה, מוכיחה לי שאני חזק יותר ממה שאני חושב, וחכם לפחות כמו כל מי שסביבי 

אני יכול להשתחרר מהכבלים של העצלנות והערך הירוד

יכול להלחם בשדים שעוטפים אותי

יכול להביס אפילו את עצמי

יכול להגשים את עצמי

יכול לעוף רחוק

 אז לכו לעזאזל