כל הזמן שמעתי מבוגרים ממני אומרים שהחיים האמיתיים הם קשים ואכזרים ותמיד אמרתי לעצמי שהם טועים אני מכיר אנשים טובים ואולי גם אכיר-אבל אין הרבה מהם.

  כי העולם הזה הוא באמת אכזר ואני רואה אנשים שהערכתי וחשבתי שהם ממש סבבה וראיתי איך אבא שלי נותן יותר ממה שהוא אמור לתת כי  אבא שלי אוהב לעבוד עם הנשמה וההנאה שלו זה להעניק לאנשים. אני לא מאשים אותם שלקחו וניצלו את טוב לבו (ואבא שלי הוא אחד האנשים הטובים ביותר שפגשתי ואולי אי פעם אפגוש) זה הדבר הכי הגיוני לעשות-לקחת כשנותנים לך. מה שבאמת מאכזב אותי זה שאחר כך הם מפנים את העורף לכל הדברים שהוא עשה אבא שלי עובד כל כך קשה לרצות ולעשות טוב ובסוף כל מה שהוא מקבל זה יריקה בפרצוף וסליחה מכל הלב- מאנשים שהמלה לב זה מילה זרה כשאבא שלי נותן מחיר של 12 למוצר ששווה 15 והם דורשים יותר נמוך, כשמעמידים אדם במשך שבועיים בסימן שאלה אם הוא מפוטר או לא כשיש לו חובות לכל העולם ועוד ועוד.. לא,אני לא חושב שהם יודעים מה זה לב כי אם כן אז הם היורואים חור ריק ורואים אותו דרוס בכביש אני מבין מה שהורי ודודי וכל המבוגרים שפגשתי בחיי הקצרים החיים בחוץ הם אכזריים ואני בתור בן אדם אחד שמאמין בתורה ובדרך ארץ לא מתכוון להיות כזה אני לא ארשב לעצמי להיות חמדן אני לא אתן לעצמי להפנות עורף לאלו שיושיטו את ידם ואשתדל לחייך לכולם- גם לאלה שעשקו גנבו רימו וגזלו כי זה מה שאבא שלי מאמין וזה מה שאני מאמין אבל דבר אחד אני יודע, לארועים שלי לשמחות שלי הם לא יוזמנו, וכשהם יבואו לבקש ממני משהו אומר להם לא כי אלה שלוקחים בחמס  לא ראויים לקבל ממני אפילו את אלפית האגורה אני לא הולך להיות וותרן לאלה שמתנכלים לי ולמשפחתי בזה אותם אנשים יכולים להיות בטוחים ואני לא מתכוון לסמוך כל כך בקלות על אנשים 

 אני רוצה להודות לכל אותם צבועים:זה אולי השיעור החשוב ביותר שאלמד בחיי- אין אנשים טובים באמצע הדרך צריך לעבוד קשה בשביל למצוא אותם..