אני לא מבין למה אני ממשיך להרגיש את החור הזה שבתוכי,קורע את כל עולמי,מנתק אותי. אני אבוד בתוך עצמי לא מרפה מחולשתי אני טובע. כנראה שזה משהו באויר אולי זו התקופה הזו שמונעת ממני את החופש שאני אמור לחיות בו מונע ממני דברים ומחפש תירוצים להשאר שקוע בתוך עצמי. אני פשוט שונא את הקיץ, שונא את כל השינויים האלה. את אותה ההרגשה או ליתר דיוק הידיעה שאני כבר לא מי שאני והחברים שלי הם לא באמת החברים שלי,אני מרגיש את הניתוק שלהם ממני- כאילו אני מצורע ואולי זה רק הדימיון שלי, אבל כל אותם שתיקות וזה שאני אף פעם לא יודע מה קורה מוכיח שאני כבר לא קשור אליהם.הם העיפו אותי ואני לבד.. כאילו אני בתוך כלא שנעול במוחי אף אחד לא יודע איך אני באמת מרגיש ולאף אחד לא אכפת כל כך. מבחינתם- אני זה אני, לא ממש מעניין מישהו לדעת את כל המשא שאני סוחב הכאב שאצלי הרגשות שבתוכי והמחשבות שלי כמו בובה בחלון ראווה לא אוהב את הניתוק הזה, לא אוהב להרגיש הלא רצוי שמגיע ואני לא צריך להמשיך ככה. אם אתם לא רוצים אותי אז אני לא אהיה,אני לא רוצה להפיל את נוכחותי על אנשים, אני לא צריך את זה על עצמי אני מת על כולם הם באמת אנשים מעולים אחד אחד והיה כיף כל אותם דברים מהנים והחוויות שהיו אבל הייתי צריך להבין את המסר אף אחד מעולם לא התקשר להודיע לי על דברים אף אחד לא סיפר לי על הטיול או על הפיינטבול או על כל אלפי הדברים שהיו ולא ידעתי עליהם אני הקוץ ונמאס לי לחיות, ככה אני עוזב! היה כיף אתכם ואני מניח שזה נגמר,כמו כל דבר טוב אבל אני לא רוצה להפגע יותר מדי ואני לא רוצה שזה יעשה להם רע בכל זאת אתם לא ראויים לזה וזו לא אשמתכם זו אשמתי המלאה שלא הקשבתי למה שליבי אמר לי אז הנה לכם ביי..