אני לא מבין למה אני ממשיך להרגיש את החור הזה שבתוכי,קורע את כל עולמי,מנתק אותי. אני אבוד בתוך עצמי לא מרפה מחולשתי אני טובע. כנראה שזה משהו באויר אולי זו התקופה הזו שמונעת ממני את החופש שאני אמור לחיות בו מונע ממני דברים ומחפש תירוצים להשאר שקוע בתוך עצמי. אני פשוט שונא את הקיץ, שונא את כל השינויים האלה. את אותה ההרגשה או ליתר דיוק הידיעה שאני כבר לא מי שאני והחברים שלי הם לא באמת החברים שלי,אני מרגיש את הניתוק שלהם ממני- כאילו אני מצורע ואולי זה רק הדימיון שלי, אבל כל אותם שתיקות וזה שאני אף פעם לא יודע מה קורה מוכיח שאני כבר לא קשור אליהם.הם העיפו אותי ואני לבד.. כאילו אני בתוך כלא שנעול במוחי אף אחד לא יודע איך אני באמת מרגיש ולאף אחד לא אכפת כל כך. מבחינתם- אני זה אני, לא ממש מעניין מישהו לדעת את כל המשא שאני סוחב הכאב שאצלי הרגשות שבתוכי והמחשבות שלי כמו בובה בחלון ראווה לא אוהב את הניתוק הזה, לא אוהב להרגיש הלא רצוי שמגיע ואני לא צריך להמשיך ככה. אם אתם לא רוצים אותי אז אני לא אהיה,אני לא רוצה להפיל את נוכחותי על אנשים, אני לא צריך את זה על עצמי אני מת על כולם הם באמת אנשים מעולים אחד אחד והיה כיף כל אותם דברים מהנים והחוויות שהיו אבל הייתי צריך להבין את המסר אף אחד מעולם לא התקשר להודיע לי על דברים אף אחד לא סיפר לי על הטיול או על הפיינטבול או על כל אלפי הדברים שהיו ולא ידעתי עליהם אני הקוץ ונמאס לי לחיות, ככה אני עוזב! היה כיף אתכם ואני מניח שזה נגמר,כמו כל דבר טוב אבל אני לא רוצה להפגע יותר מדי ואני לא רוצה שזה יעשה להם רע בכל זאת אתם לא ראויים לזה וזו לא אשמתכם זו אשמתי המלאה שלא הקשבתי למה שליבי אמר לי אז הנה לכם ביי.. 

השבועות האחרונים היו די מעייפים בעיקר בגלל המשפחה שלי קצת קשה להיות חזק במקום חלש ולהחזיק את עצמך פירוש לא להיות בבית מעולם לא חשבתי שהדברים יגיעו למצב כזה אולי אני מחזיק מעצמי..מן הסתם אני מחזיק מעצמי אבל אני יודע שאם לא אהיה בבית אמא שלי לא תוכל להחזיק מעמד לבדה ואם זה לא מספיק אותה תחושת בדידות ממשיכה ללוות אותי, הידיעה ששוב פעם הכל עולה רמה מסוימת והכל משתנה, אותם אנשים שהם חברים שלי יהפכו לידידים ואז אני אראה אותם פעם במליון שנה וכל החרא הזה זה מרגיש כאילו אני במרכז של מעגל שלא מפסיק להסתובב ועם כל זה יש את ההצקות של הבית וגם ההרגשה הזו שמושכת כל כך הרבה אנשים ומפילה רבים ברשתה- אהבה. וקשה לי לדעת מה לעשות עם זה כי אני לא יודע אם זה באמת נכון  אחרי הכל אני יש סיכוי גדול שאני טועה במה שאני מרגיש אבל אחרי מה שעברתי עם האחרונה אני יודע על עצמי מספיק בשביל לא ליפול ברשת של עצמי .. ובכל זאת זה כאילו שאני יודע בתוכי שאכן יש משהו בתוכי.. אבל זה לא טוב,זה בכלל לא טוב כי היא אדם כל כך מדהים וטוב לב שאני לא יכול להיות איתה! לפחות לא במצב בו אני נמצא אני עלול לבלבל אותה ולעשות לה רע-שזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות במיוחד לה אני פשוט צריך לדעת לשתוק ולא להתפתות אחר מחשבות ליבי אני מאמין שרע לא יוכל לצאת מהשתיקה שלי והיא יותר עדיפה אני צריך לצאת מהחור הזה שעוטף אותי לדעת להפרד מכל מיני דברים שהיו לי ולקבל זאת בהשלמה בכל זאת יש צדדים חיוביים בכל מה שקורה: אני יותר בוגר יש לי יותר חוכמה ואני לא נותן לעצמי לפול בטריקים והכי חשוב אני יודע להמשיך כשצריך, עם כל הקשיים שבדרך אני רק מקווה שאנשים לא ייפגעו, במיוחד היא.. כנראה שאני אכן מאוהב בה..