במסגרת הזמן "הרב" שיש לי לפני שאני מתחילה מועדי ב',מצאתי את עצמי משוטטת באינטרנט ונתקלת בכתבה הזו.
האמת,אני לא ממש אוהבת את הדעות שמתפרסמות במדורי היהדות של אתרי החדשות השונים.
רוב הכותבים שם תמיד נמנעים מלהביע את הצד השני,האחר,את הצד של מיעוט החברה הדתית שחושבים קצת אחרת.
כך שלעיתים רחוקות אני מוצאת משהו שמדבר אליי ומעניין.
אך הכתבה הנ"ל משכה אותי,דבר ראשון בשל הכותרת שלה,שכמובן נוסחה לא עפ"י רוח הדברים של הכתבה עצמה,כיאה לתקשורת שלנו.אבל מי שהחליט לתת לה את הכותרת הזו,עשה בחוכמה, מן הסתם כי ידע שהיא תמשוך את הקוראים אליה.
ולעניינינו-כל מילה שם נכונה!.כל מילה היא האמת בהתגלמותה!.האמת ששאר החברה הדתית-לאומית מנועה מלהתייחס אליה ולשמוע אותה.
אז הנה היא:כן,רוב הבנות הדתיות,אם לא כולן, הולכות להיות מורות,כן רוב הבנות הדתיות יחפשו עבודה שתתאים לילדים,שהן יוכלו לחזור בשעה אחת, מקס' שתיים הביתה.רוב הבנות הדתיות לא חושבות כלל על קריירה.ואולי אף לא רוצות או שואפות לאחת כזו.רוב הבנות יסתייגו מכך שהן יצטרכו לחזור בשעה ארבע בצהריים הביתה.
ולפני שאת קוטלים אותי,אנא מכם,אל תגידו שזה לא נכון.
הסתכלו סביבכם,כמה חברות שלכם לא לומדות עבודה סוציאלית,ריפוי בעיסוק,חינוך פורמלי או בלתי פורמלי,לגיל הרך או לנוער ושות'?,כמה חברות שלכן לא עושות בשנה השניה של התואר שלהן תעודת הוראה?.כמה מהחברות שלכן מפנטזות על קריירה בפה מלא?,או אפילו על תואר שני?כמה? אחת? שתיים?.
אני מניחה שתוכלו לספור אותם על יד אחת ואפילו לא תשתמשו בכל האצבעות.
ותאמינו לי שחבל!.חבל על כל החוכמה שהולכת,על הפוטנציאל הטמון בכל אחת מהבנות האלו,שמי שרואה אותו הוא רק הילדים של אותה הבחורה.
חבל שהבנות שלנו חושבות ככה,חבל שהן לא רוצות קריירה!.
ונכון,יש יוצאות מהכלל,יש כאלו שכן עושות תואר שני וכן מגיעות הביתה בארבע-שש בערב. אבל שלא תחשבו שהן לא שמות לב למבטים שלהם,של אותם הנשים שויתרו על החלומות שלהן,או על התואר השני,בשביל להישאר עם הילדים,בשביל להיות בבית כשהם יגיעו מהגן וביה"ס, על המבטים של "מסכנים הילדים שלה,הם בקושי רואים אותה" וכ'ו.
אבל אותם בנות, יוצאות מהכלל הן יחידות,מעטות..
אני נחשבת ,עוף מוזר, אצלי בין כל החברות,אני נחשבת ,שונה, קצת מופרעת בחשיבה,שהרי אני יודעת שאני ממשיכה הישר מהתואר הראשון לשני,שהרי אני כה בטוחה שאני רוצה ושתהיה לי קריירה.ונכון,תמיד יש לומר בלי נדר,כמו שסבתא שלי הייתה אומרת,אבל,איך לעזאזאל נעלם הרצון הזה?,אצלי הוא כה חזק,אצלי הוא כה ברור!.
מה מונע מאותם בנות,מה מניע אותם מלא להמשיך ללמוד?,מלא לפתח קריירה?.
וכמו שהדוקטורנטית בכתבה אמרה:אנחנו מפספסים את המנהיגות הבאות שלנו,את השופטות, הכלכלניות והרופאות שהיו יכולות לצאת מאותן הבנות הללו.
ותרשו לי להוסיף: וחבל!.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
