אף אחד לא מושלם...גם אני לא!!\פרק 1
....:"נו י'שמנה זוזי מהדרך את חוסמת את המעבר!!"
אני:"אני יודעת שאני שמנה אתה לא צריך להזכיר לי את זה כל פעם מחדש" צעקתי לעברו והלכתי משם במהירות משתלדת לא לפרוץ שוב בבכי.
אני-גל,עוד פחות מחודש מסיימת כיתה י',בת 16. שיער שחור,עיניים חומות,מלאה-שמנה אפילו. אבא-משה אמא-סתיו אח-עידן,הוא בצבא עם ההורים אני לא מסתדרת ואת אחי אני כמעט ולא רואה וגם איתו אני כמעט ולא בקשר. חברות? יש לי רק 2 וגם הן לא באמת חברות שלי,רק מתוך רחמים.
התיישבתי במקום שלי,בצד הכיתה ליד החלון,לבד.
זהו,השיעור האחרון ואז הביתה.
השיעור,כמו האחרים עבר עם הצקות מצד הילדים בכיתה.
אף אחד לא התקרב אליי רק בגלל שאני שמנה.
הגעתי הביתה,כרגיל הבית ריק. זרקתי את התיק בפינת החדר ונשכבתי על המיטה.
'מתי כבר תסתים השנה הזאת ואני יעבור לפנימיה רחוק מפה,ויפסיק לסבול' חשבתי לעצמי,כמו כל יום בחודש האחרון כל כך רציתי לעוף כבר מהעיר הזאת.
אחרי שעה וחצי ירדתי למטבח,השעה הייתה כבר 5 בצהריים.
בדיוק פתחתי לראות מה יש לאכול ואמא נכנסה
אמא:"עוד פעם את במטבח?"
אני:"מה את רוצה ממני?"
אמא:"כמה את יכולה לאכול??את לא מבינה שאת שמנה??"
אני:"תודה באמת שאת מזכירה לי" אמרתי ויצאתי מהבית.
פעם הייתי רזה,עד כיתה ח'.
מאמצע כיתה ח' התחלתי להשמין ואיבדתי את כל החברות והידידים.
ההורים גם התחילו לרדת עליי בעיניין הזה.
הלכתי על המדרכה לאט,מביטה לריצפה ודמעות זולגות מעיני.
נזכרת כמה טוב היה לי כשהייתי רזה,ואז כשעליתי במשקל איך איבדתי את כולם.
נתקלתי במישהו והוא נהדף קצת אחורה
אני:"מצטערת לא שמתי לב" אמרתי מבלי להרים את הראש
...:"פעם הבאה גל,כדאי שתשימי לב לאן את הולכת מישהו עוד ימות בגללך" זיהית את קולו ישר,זה היה ניר,ילד מהשיכבה שתמיד ירד עליי.
ניגבתי מהר את דמעותי,הרמתי את ראשי והבטתי עליו.
ניר היה הכי מקובל בשכבה,נכון שהוא יפה,אני לא מכחישה אבל הוא סנוב ושחצן.
אני:"אל תדאג,בחודש אף אחד לא ימות,ואז תוכל להסתובב חופשי בלי פחד להיתקל בי ולמות" אמרתי בציניות,מחזיקה את הדמעות בפנים
ניר:"אהה עוד חודש בטח תתפוצצי מרוב השומן שלך ותמותי,ואז יהיה פחות מסוכן" לא יכולתי יותר לשמור את הדמעות והן זלגו לאט לאט,אחת אחת,דמעות חמות על הלחיים.
ניסיתי לעצור אותן,לנגב מהר בלי שהוא יראה אבל לא הצלחתי.
[ניר ]
אני:"אהה עוד חודש בטח תתפוצצי מרוב השומן שלך ותמותי,ואז יהיה פחות מסוכן" אמרתי לה.
לא יודע למה אבל תמיד ירדתי עליה.
לא כל כך אהבתי את זה,אבל בגלל שכולם תפסו ממני כמקובל לא יכולתי לשנות את זה.
פתאום שמתי לב שהיא בוכה.
נדהמתי,אף פעם לא ראיתי אותה בוכה,היא תמיד שמרה את הדמעות שלה.
הרגשתי חרטה,כניראה ממש פגעתי בה.
גל:"טוב מה?נהנה סוף סוף לראות אותי בוכה?" שאלה מבין כל הדמעות.
לא ידעתי מה לענות לה,מצד אחד לא יכולתי לוותר על כל הפוזה אבל מצד שני הבנתי שגם היא בן אדם עם רגשות.
אני:"גל אני..." אמרתי ולא ידעתי איך להמשיך
גל:"אתה מה ניר? רוצה לצלם אותי ולהראות לחבר'ה שגרמת לי לבכות?" אמרה והדמעות המשיכו לזלוג .
שתקתי,נזכר איך פעם כשהיא הייתה רזה חיבבתי אותה,אפילו היינו ידידים.
אני:"אמ...אפשר לשאול מה קורה בעוד חודש?" לא יכולתי להתאפק ושאלתי.
גל:"אתה ענית לעצמך,אני הולכת להתפוצץ ולמות" ענתה בציניות
אני:"גל אני...אני מצטער שאמרתי את זה.." נשברתי ואמרתי לה היא הביטה בי במבט מופתע
גל:"אתה?מבקש ממני סליחה??ניר מלך השיכבה??"
אני:"כניראה" אמרתי ולא הבטתי בה.
גל:"ואו ניראה לי אני לא מרגישה טוב" מילמלה לעצמה אך שמעתי.
אני:"גל נו...ביקשתי סליחה,מה עוד את רוצה?"
גל:"ממך אני לא רוצה כלום.כשהיינו בכיתה ח' עם היו אומרים לי שתהפך להיות כזה מגעיל הייתי צוחקת להם בפרצוף..אבל תראה מה נהיה ממך סנוב שחצן ומגעיל שחושב רק על עצמו."
לא הגבתי,כשחושבים על זה טוב היא כניראה צודקת.
גל:"טוב אתה בכלל לא שווה את המילים שלי,הלכתי לאכול עוד כדי שאוכל להתפוצץ כמה שיותר מהר"
אני:"גלל.." מילמלתי אבל היא כבר הלכה.
אני:"אני באמת מצטער" אמרתי בשקט לאויר והלכתי משם.
זה הפרק הראשון..
החלטתי שכשאני אגיע לפרק 5 [שהקבועות כבר קראו] אני אשלח ספויילרים למנויות.
מי שרוצה להיות קבועה ושאני יודיע לה על פרקים שתגיד לי פה :]]
לקבועות שהיו..
שלחתי לכולכן הודעות בבלוגים שלכן,
עם אתן רוצות לצאת מהרשימה תודיעו לי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
