בפרק הקודם:
התקדמתי אל ביתה,מקווה שהיא תצא ושאני לא אצטרך לעלות.
מרחוק הבנתי בדמותה יוצאת מהשער.
נשמתי עמוק,החלטתי שהיום אני אומר לה הכל,אפילו עם זה יהיה בכוח.
אף אחד לא מושלם...גם אני לא!!\פרק 4
היא התיישבה על הספסל שהיה מול ביתה ואני התיישבתי לידה.
גל:"דבר" אמרה באדישות
אני:"למה את אדישה כזאת?"
גל:"באת לפה להגיד משהו לא לשאול שאלות"
אני:"נכון.." אמרתי קצת בהיסוס
גל:"מה רצית?"
אני:"קודם כל להגיד לך שאני מצטער על מה שהיה עם עומר היום וגם.."
גל:"אל תצטער סתם תכסוך במילים" קטעה אותי
אני:"זה לא סתם!"
גל:"כן בטח" אמרה ולא הסתכלה עליי
אני:"גל תסתכלי עלי"
גל:"עזוב אותי ניר" סיבבתי בעדינות את פניה לכיווני.
היא השפילה את עיניה,לא הביטה לי בעיניים.
אני:"גל בבקשה" אמרתי בשקט היא הרימה את מבטה,מסתכלת לי בעיניים.
אני:"אני באמת מצטער גל"
[גל]
ידו עדיין אחזה בסנטרי בעדינות.
הבטתי בעיניו הירוקות,מנסה לא לשקוע בהן.
ניר:"אני באמת מצטער גל" אמר וראיתי בעיניו שזה אמיתי.
אני:"מה זה עוזר עם אתה כל פעם עושה את זה מחדש?" הוא שתק,לא יודע מה להגיד.
עינייו בחנו את פניי.
שיחררתי את ידו ממני והתרחקתי טיפה.
אני:"ורצית לשאול משהו לא?"
ניר:"אהה..כןן.."
אני:"אז יאלהה תשאל בא לי ללכת כבר"
ניר:"מה קורה בעוד חודש?"
אני:"זה כבר 15 יום"
ניר:"אבל מה.." הוא נעצר באמצע.
ראיתי את עומר מתקרב אלינו.
עומר:"אז מה? אני רואה הסכמת עם מה שאמרתי לך בצהריים"
ניר:"אהמ.."
עומר:"חח הבנתי אחי,לא הורס לך בהצלחה" קרץ והלך.
ניר:"אוחח נמאס לי ממנו" מילמל.
אחרי שתיקה קצרה ניר המשיך את מה שהתחיל להגיד.
ניר:"תגידי אפשר לעלות אלייך לדבר? לא בא לי לראות עכשיו אף אחד" לא ידעתי מה לענות.
לא רציתי שההורים שלי יראו אותו,הם הכירו אותו,לא רציתי שיתחילו לחקור.
אני:"תסיים מה שיש לך להגיד ותלך,ככה לא תיראה אף אחד"
ניר:"טוב איך שבא לך,רציתי רק לדעת מה יקרה עוד 15 ימים"
אני:"לא משהו מיוחד"
ניר:"נו גל לא סתם אמרת לי באותו יום את מה שאמרת."
אני:"אני עוזבת"
ניר:"מה עוזבת??לאן?" שאל לא מבין.
אני:"עוזבת את העיר,את כל הילדים המגעילים שיש פה"
ניר:"עוברים דירה?"
אני:"רק אני עוברת מיפה"
ניר:"לא הבנתי"
אני:"אני עוברת לפנימיה"
ניר:"מה?? למה פנימיה??"
אני:"כי נמאס לי.ככה אני לא אראה יותר אף אחד מוכר.להתחיל הכל מחדש,זה מה שאני רוצה"
ניר:"אה.."
אני:"זהו? עוד משהו?"
ניר:"אה..לא"
אני:"טוב ביי"
ניר:"תודיעי לי יום לפני שאת עוזבת"
אני:"בשביל מה?"
ניר:"להיפרד ממך"
אני:"עוד לא הלכתי למות"
ניר:"גל!"
אני:"מה ניר"
ניר:"כלום עזבי"
אני:"ביי" עליתי חזרה הביתה.
אמא עדיין ישבה בסלון.
אמא:"מה קרה לא אכלת היום בכלל?"
אני:"לא בא לי"
אמא:"מנסה לרזות?"
אני:"לא!"
אמא:"יופי,גם ככה לא תצליחי" אמרה והבטתי בה במבט אדיש.
אמא:"אל תסתכלי עליי ככה זאת האמת"
אני:"טוב" אמרתי ועליתי לחדר.
סגרתי את הדלת ונשכבתי על המיטה.
הדבר היחיד שעלה לי בראש היה ניר.
העיניים שלו,המגע שלו.
דייי אמרתי לעצמי,למה אני חושבת עליו בכלל? נזכרתי שהשארתי את האייסיקיו דלוק.
הדלקתי את המסך.
ראיתי שניר מחובר,לא התאפקתי וקראתי לו את האווי.
====
וואלה פה!!
עומר אחי דבר איתי דחוף!
..העיניים אומרות הכל..
====
לא ממש הבנתי את המשפט האחרון.
לא התעסקתי בזה יותר מידי.
החלפתי לפיג'מה,ציחצחתי שיניים והלכתי לישון.
-השבוע האחרון ללימודים [יום ראשון]-
סיגל[המחנכת שלי]:"בוקר טוב תלמידים,לשבת במקומות."
כולם התיישבו במקומות שלהם.
סיגל:"בגלל שזה השבוע האחרון אז לא ממש תלמדו" צעקות של "יש" ו"איזה כיף" נשמעו מרחבי הכיתה.
סיגל:"יש לי עוד הודעה" אמרה מנסה להשתלט על כולם.
סיגל:"יש בכיתה מישהי שעוזבת אותנו השנה"
דור:"מה מסלקים מישהו?"
סיגל:"לא,היא עוברת בית ספר" הבטתי סביבי.
כולם היו סקרנים לדעת מי זה,רק ניר ישב בשקט.
סיגל:"גל עוברת שנה הבאה לפנימיה אז חשבתי לעשות לה איזה מסיבה כיתתית קטנה שתישאר לה מזכרת נעימה מאיתנו" איך
שהיא אמרה את זה כולם הסתכלו עליי.
אני:"תודה סיגל אבל אני מעדיפה שלא"
סיגל:"מצטערת מתוקה זה לא פתוח לדיון"
סיגל:"טוב זה יהיה ביום שלישי,על הבוקר. תבואו בשעה 10 למסיבה ואחרי זה כולכם משוחחרים הביתה."
אני:"מילא אף אחד לא יבוא" אמרתי קצת בשקט אבל כניראה דור[חבר של ניר] שמע.
דור:"צודקת.סיגל את סתם מבזבזת את הזמן שלך"
סיגל:"דור מספיק" סיגל הייתה מודעת למצב שהיה בכיתה.
עומר:"למה מספיק?תמיד צריך להגיד רק את האמת לא?"
סיגל:"עומר עוד מילה אחת ואני מורידה לך את הסעיף של ההיתנהגות לשלילי"
עומר:"זה סוף שנה אבל"
סיגל:"נו אז מה? זאת לא סיבה להתיחס ככה לאנשים"
עומר:"חח מצאת את מי לכנות אנשים" אמר בשקט וסיגל לא שמעה,אבל אני כן.
אני:"סיגל אני יוצאת לשירותים"
סיגל:"טוב" יצאתי מהר מהכיתה והלכתי מהר לשירותים.
הדמעות עמדו בעיניי,אך לא נתתי להן לפרוץ החוצה.
פתאום הדר נכנסה לשירותים.
הדר>>ילדה דיי שקטה.לא היה לה שום דבר נגדי אבל היא לא דיברה איתי.
הדר:"מה קרה?" שאלה כשראתה את הדמעות בעיני.
אני:"כלום"
הדר:"בגלל מה שעומר אמר?"
אני:"כן" התייאשתי. הדר התקרבה אליי בהיסוס
הדר:"תיראי גל,אף פעם לא היה לי שום דבר נגדך.פשוט את יודעת.."
אני:"אני מבינה עזבי,אף אחד לא רוצה חברה שמנה"
הדר:"זה לא נכון גל.אז מה שאת שמנה,זה לא אומר עלייך כלום!" הדמעות החלו לרדת לאט לאט,דמעות קרות,מעבירות
צמרמורת על פניי החמות.
הדר ניגשה אליי וחיבקה אותי. לא התנגדתי.
הדר:"אני יתגעגע אלייך"
אני:"לפחות את"
הדר:"תשלחי לפעמים הודעות באייסי אל תשכחי אותי"
אני:"טוב" הצליחה לעלות חיוך על פניי.
הדר:"יאללה שטפי פנים ובואי לכיתה"
אני:"טוב..תודה"
הדר:"אין לך על מה להודות לי" שטפתי פנים ונכנסנו שתינו לכיתה.
סיגל:"הכל בסדר?"
אני:"מצויין"
סיגל:"יופי.טוב תקשיבו את משחררת אותכם לשעתיים הבאות כי יש לי ישיבה" אמרה ויצאה במהירות מהכיתה.
כולם יצאו החוצה ואני נשארתי בכיתה.
הדר:"את באה?" שאלה והבהילה אותי.
אני:"ואי לא שמתי לב שאת פה"
הדר:"חח מצטערת שהבהלתי אותך,בואי החוצה"
אני:"אין לי כוח,לכי לחברות שלך"
הדר:"את באה איתי אליהן"
אני:"עזבי הן בטח לא סובלות אותי"
הדר:"יאללה גל קומי ובואי"
אני:"טוב נו,אבל מילה אחת ואני חוזרת לפה"
הדר:"סבבה" יצאנו החוצה והתקדמנו לכיוון החברות שלה>מור,שני ויעל.
אני:"את בטוחה שלא יפריע להן?"
הדר:"בטוחה" התקרבתי אליהן בחשש.
הדר:"יפריע לכן עם היא תישאר איתנו?"
הבנות:"לא זה בסדר" ישבנו שם חצי שעה.
הן הצחיקו אותי,דיברו,גרמו לי להרגיש שייכת.
פתאום ניר ועומר התקרבו לכיוון שלנו,כי החברים שלהם ישבו לא רחוק מאיתנו.
עומר:"השמנה מצאה לה חברות"
הדר:"עומר עוף מפה"
עומר:"הופה הילדה תפסה ביטחון!"
מור:"עומר קח תפוזה שלך ולך מפה"
עומר:"שבו בשקט אין לכן חברות יותר אז אתן מתחברות לשמנה המסכנה הזאת?"
ניר:"עומר דיי בוא" אמר והדר הביטה בו טיפה מופתעת.
עומר:"למה אחי?" שאל בטון המעצבן שלו.
עומר:"עוד מעט כבר לא יהיה למי להציק,צריך להנות מיזה עד הסוף"
ניר:"נוו עזוב בוא כבר"
עומר:"פשש ניר יפה לך מה אתה מגן עליה?"
ניר:"לא מגן על אף אחד"
אני:"טוב יאללה סעו מיפה,לא צריכה עזרה של אף אחד"
עומר:"למדת לדבר אה?"
אני:"למדתי עוד משהו רוצה לראות?"
עומר:"אויי ואבוי לי" אמר מגחך.
קמתי ונעמדתי מולו
אני:"עומר?"
עומר:"מה כפרה?"
אני:"כפרה לחברות שלך תגיד" אמרתי ולא יכולתי לשלוט על עצמי יותר,העפתי לו סטירה.
הוא עמד המום כמה דקות,וכך גם החברים שלו שלא היו רחוקים מאיתנו.
הדר:"יפה!! מה עומר? השתתקת פתאום?? בלעת את הלשון?"
עומר:"נשבע לך שזה לא ישאר ככה"
אני:"מה תעשה? תרביץ לי?"
עומר:"למה לא"
ניר:"ואו עומר תירגע"
עומר:"השמנה הזאת יותר חזקה ממני בטוח" החברים שלו הסתכלו לראות מה הוא יעשה,והוא,לא יכול הריי לאבד את הכבוד שלו.
הוא הסתכל עליי כחצי דקה ואז בפיתאומיות העיף לי סטירה ממש חזקה.
כולם היו בהלם כמה דקות.
ניר:"בואנה השתגעת?" שבר את השקט.
עומר:"מגיע לה" כאב לי,הכאב הנפשי היה יותר גדול מהכאב הפיזי.
הדמעות החלו לרדת,אחת אחת,למרות שניסיתי להתנגד להן.
עומר:"תזכרי לכל החיים שלך לא לגעת בי"
הדר:"עוף מפה" עומר:"בשימחה" והוא וניר הלכו לחברים שלהם שהתלהבו ממה שעומר עשה.
הדר:"את בסדר?" שאלה אותי וחיבקה אותי.
אני:"כן" אמרתי חנוקה מהדמעות.
מור:"ואיי איזה חולה נפש,הוא לא בסדר בראש"
אני:"מור עזבי"
מור:"שום עזבי"
אני:"דיי" קטעתי אותה
מור:"טוב נו" ניגבתי את הדמעות והתיישבתי חזרה על הדשא.
[ניר]
כל כך התעצבנתי ממה שהיה.
איך, איך הוא יכל להביא לה כזאת סטירה? אז מה שהיא גם הביאה לו,היא בת.
איפה המוח שלו לעזאזל.
אני:"ממש לא יפה מה שעשית" אמרתי לו כשישבנו ליד שאר החבר'ה
עומר:"מגיע לה" אמר מתגאה על מה שהוא עשה.
שתקתי כמה דקות.
אני:"עכשיו אתה הולך ומבקש ממנה סליחה"
עומר:"מה???" שאל מופתע וכך גם כל מי שישב איתנו.
אני:"תוריד קצת מהאגו הזה שלך"
עומר:"מה עובר עליך תגיד לי??"
אני:"או שאתה עושה את זה בעצמך או שאתה תעשה את זה בכוח"
עומר:"וואלה אחי מה לקחת ברצינות"
אני:"עומר עכשיו אבל"
עומר:"תגידו הוא נפל על השכל?"
אני:"עומר!" התחלתי להתעצבן.
עומר:"מה נהיית רגיש כזה"
אני:"יודע מה? תחליט,מה יותר חשוב לך האגו שלך או החברות שלנו?" עומר לא אמר כלום.
אני:"סבבה.עם תשנה את הדעה שלך תדע איפה למצוא אותי" קמתי משם,הוא כל כך עיצבן אותי שרציתי להביא לו מכות.
עומר:"חכה רגע"
אני:"מה"
עומר:"אוחח אתה לא משאיר לי ברירה"
אני:"החלטה נכונה"
עומר:"סבבה לא עכשיו אבל"
אני:"דווקא כן,בוא" אמרתי ומשכתי אותו איתי.
אחרי 2 דקות העמדתי אותו מול גל,שניראתה מופתעת וככה גם החברות שלה.
אני:"טוב לעומר יש משהו חשוב להגיד.."
הפעם פרק ארוךך :]]
הסוף לא כל כך מותח..אני יודעת :|
ובכל זאת..תגיבו?? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
