אף אחד לא מושלם..גם אני לא!

לא פירסמתי בלילה כי חזרתי ממש מאוחר..

הנה הפרק :]]

בפרק הקודם:

לקחתי את הפלאפון לידי וחיפשתי את המספר.
לא,עדיין לא מחקתי את המספר.
נשמתי עמוק וחייגתי.
....:"הלו?" נשמע קול צרוד מהצד השני של הקו.

אף אחד לא מושלם...גם אני לא!!\פרק 12

[גל]

חזרנו לבית של סבתא.
הבכי נירגע,אבל הכאב עדיין נישאר.
יעל:"גלוש אני צריכה לזוז,את תהיי בסדר?"
שני:"כן מאמי גם אני צריכה ללכת"
אני:"אני יהיה בסדר,תודה רבה" אמרתי וחיבקתי אותן.
הן הלכו ומור והדר התעקשו להישאר איתי.
אחרי כ20 דקות שישבנו מחוץ לבית אמא יצאה מהבית של סבתא.
אמא:"יאללה בנות הולכים הביתה"
אני:"אתן באות אליי" קבעתי להן
הדר&מור:"חח סבבה"
נסענו לבית שלי.
אמא:"גל אני יכולה לדבר איתך שניה?"
אני:"טוב אני רק מראה לבנות את החדר ואני יורדת"
לקחתי את הדר ומור לחדר שלי.
הדר:"ואו איזה בית יפה"
מור:"והחדר שלך מעלף"
אני:"חח תודה,תרגישו בנוח אני תכף באה"
הדר:"סבבה"
ירדתי למטה לסלון.
אני:"אמא מה רצית?"
אמא:"אני רואה שמצאת לך חברות" אמרה מחייכת.
אני:"כן.."
אמא:"אני שמחה בשבילך גל! את תוכלי להתחיל לחיות מחדש"
אני:"כן" אמרתי וחשבתי על סבתא..
אני:"טוב אמא עליתי למעלה"
אמא:"עם את צריכה משהו אני בחדר"
אני:"טוב,אהה וד"א מתי אבא חוזר מחו"ל?"
אמא:"כשהם יסגרו את העיסקה,בטח שבוע הבא"
אני:"סבבה" אמרתי ועליתי לחדר.
מור והדר היו על המחשב.
אני:"אתן רוצות משהו לשתות או לאכול?"
הדר:"לא תודה מאמי"
מור:"זאת סבתא שלך בתמונה ברקע?" היא שאלה ונזכרתי איך ביום של ההלוויה שמתי את התמונה שלי ושלה על המסך
אני:"כן,ואני בכיתה ח' "
הדר:"את יודעת? אפשר לראות את הדימיון ביניכן,במיוחד בתווי הפנים"
אני:"הרבה אומרים" אמרתי ושוב נזכרתי בה.
הדמעות החלו לעלות אבל ניסיתי לעצור אותן.
מור:"את בסדר?" שאלה וחיבקה אותי והדמעות זלגו לי בשקט.
אני:"אני יהיה בסדר" אמרתי בקול צרוד.
הפלאפון שלי צילצל.
אני:"זה שלי?" שאלתי קצת מופתעת
הדר:"כן למה?"
אני:"לא זוכרת מתי פעם אחרונה מישהו התקשר אליי חוץ מאמא שלי,מעידן וממך"
הדר:"אז תעני"
אני:"תעבירי לי את הפלאפון"
הדר הביאה לי את הפלאפון והתבוננתי במספר.
בהיתי במסך כמה דקות,מנסה להיזכר מאיפה המספר מוכר לי.
מור:"מה קרה גל?"
אני:"סתם המספר מזה מוכר אבל אין לי מושג מי זה"
מור:"אז תעני י'מצחיקה"
אני:"הלו.." עניתי בקול צרוד.
...:"גל?" שאל קול מוכר,אך עדיין לא זיהיתי.
אני:"כן,מי זה?"
...:"ניר.." אמר בהיסוס
אני:"מה?? מאיפה לך המספר?" שאלתי מופתעת
ניר:"נישאר לי,אף פעם לא מחקתי" אמר ושמעתי בקולו שמשהו לא בסדר.
אני:"מה אתה רוצה?"
ניר:"תאמת? אין לי מושג למה התקשרתי"
אני:"הכל בסדר?"
ניר:"ל..א" אמר וקולו רעד טיפה
אני:"מה קרה?"
ניר:"זה לא לפלאפון,תוכלי לפגוש אותי?"
אני:"זה דחוף?"
ניר:"אני מבין שהתשובה היא לא"
אני:"לא אמרתי את זה,שאלתי עם זה דחוף"
ניר:"כן,מאוד"
אני:"אמ..תישמע אני לא ממש יכולה עכשיו"
ניר:"אוקיי הבנתי,פשוט תגידי שלא וזהו"
אני:"חכה שניה,אני תכף חוזרת אלייך טוב?"
ניר:"טוב" אמר וניתקתי.
הדר:"אוו מי זה היה?"
אני:"ניר" אמרתי חושבת על השיחה שלנו
מור:"ומה אדון ניר רצה?"
אני:"לא יודעת,רצה שאני יפגוש אותו"
מור:"את רואה?? אמרנו לךך!!" אמרה בשימחה
אני:"מה אמרתן?"
מור:"שהוא רוצה אותך" אמרה וקרצה
אני:"זה לא נישמע ככה"
הדר:"מזתומרת?"
אני:"הקול שלו,היה ניראה כאילו הוא עוד שניה בוכה משהו לא בסדר איתו" אמרתי בדאגה
הדר:"אז למה את מחכה? יאללה יוצאים"
אני:"לא ממש נעים לי,פעם ראשונה אתן באות אליי וככה לגרש אותכן?"
מור:"זה לא לגרש,נבוא פעם אחרת"
אני:"טוב אז שניה אני יתקשר אליו"
חיפשתי את המספר בשיחות נכנסות.
ניר:"הלו" ענה בקול צרוד ורועד
אני:"ניר?"
ניר:"כן.."
אני:"אני יבוא,איפה אתה?"
ניר:"בספסל שמול הבית שלי"
אני:"סבבה,5 דקות אני שם"
ניר:"תודה גל"
אני:"ביי" אמרתי וניתקתי.
הודעתי לאמא שאני יוצאת ואני,הדר ומור יצאנו מהבית.
הדר:"טוב אנחנו הלכנו,בהצלחה חח"
מור:"ותספרי לנו מה היה"
אני:"סבבה"
הן הלכו לכיוון השני ואני התקדמתי לבית של ניר.
ראיתי אותו יושב על הספסל.
התקרבתי אליו והוא אפילו לא הרים את ראשו.
אני:"ניר?" שאלתי בהיסוס והוא הרים את מבטו אליי.
פתאום שמתי לב שעינייו היו אדומות ונפוחות,העיניים הירוקות שלו שתמיד נצצו ניראו כאילו כבה בהן האור.
שיערו השחור היה טיפה מבולגן,ראו שמשהו רציני קרה.
ניר:"תודה שבאת,שבי" אמר בקול חלש.
אני:"מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידו.
ניר:"אני....חןן..המכתב" התחיל לגמגם ופרץ בבכי.
לא ממש ידעתי מה לעשות.
אני:"לא הבנתי"
ניר:"חן,הואא...הוא התאבדד"
אני:"מה???" שאלתי בהלם.
זכרתי את חן בתור ילד שתמיד צחק,כזה שהחיוך פשוט לא ירד מפניו.
תמיד כשהייתי הולכת לניר וחן היה פותח לי את הדלת הוא היה מחייך.
ניר:"כן,מצאתי אותו בחדר שלו,עם קופסת כדורים ריקה על השידה ומכתב" אמר והדמעות זלגו מעיניו.
אני:"ואו.." לא ידעתי איך להגיב
הרגשתי מין דחף לחבק אותו,לנגב לו את הדמעות אבל לא עשיתי את זה.
הוא ישב בשקט,מביט בריצפה.
אף פעם לא ראיתי אותו כל כך שבור.
אני:"דיי נירר" אמרתי ולא התאפקתי יותר פשוט חיבקתי אותו.

[ניר]

סיפרתי לה פשוט הכל.
הרגשתי צורך לפרוק הכל.
היא הייתה קצת בהלם,כניראה גם היא לא האמינה.
הבטתי בריצפה,רואה שוב ושוב את דמותו מולי.
גל:"דיי ניר" אמרה בקול רך אחרי כמה דקות והרגשתי שהיא מחבקת אותי.
לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות והן פשוט זלגו בלי שליטה.
הדמות שלו פשוט עמדה מולי,כאילו מפנה אליי אצבע מאשימה.
כאילו מאשים אותי שלא שמתי לב בזמן,שלא התעקשתי שיספר לי.
הרגשתי את ידה החמה עוברת על פניי לאט לאט.
הרמתי את מבטי והסתכלתי עלייה.
עינייה החומות נצצו,פניה היו עצובות.
התנתקתי מחיבוקה והתקרבתי אלייה.
הרגשתי כאילו מישהו דוחף אותי לכיוונה בחוזקה.
פניי היו קרובות לפניה...

אני אהבתי את הפרקק!!

ואתם?

כבר מודיעה לקבועים..

ספויילרים אחרי בצפר!! [כן אני עדיין לומדת :| ]