בפרק הקודם:
במוחי רצו כל כך הרבה מחשבות,אחת אחרי השניה.
אחרי כדקה היא התנתקה ממני במהירות,הסתובבה והלכה.
הרגשתי כל כך רע וצנחתי שוב על הספסל.
עם היא רק הייתה יודעת..חשבתי לעצמי.
אף אחד לא מושלם...גם אני לא!!\פרק 14
כמה פעמים חשבתי על זה.
'עם היא הייתה יודעת'
כמה פעמים כמעט ואמרתי לה,אך בסוף התחרטתי.
אחרי 5 דקות בערך ראיתי את דור מתקרב.
דור:"מה קורה אחי?" שאל והתיישב לידי.
סיבבתי את פניי אליו והוא ראה את הדמעות.
דור:"מה קרה?"
אני:"חן.."
דור:"מה קרה לו?" נבהל
אני:"הלך"
דור:"מה? לאן?" שאל לא מבין
אני:"הלך רחוק דור,יותר מידי רחוק" אמרתי כמו ילד קטן,שלא מבין.
דור:"מה?? רגע..הוא לאא..."
אני:"הוא כן,ונחש מי מצא אותו"
דור שתק,לא יודע מה להגיד.
אני:"טוב הלכתי"
דור:"חכה שניה"
אני:"מה"
דור:"מתי ההלוויה?"
אני:"לא יודע"
דור:"תודיע לי טוב?"
אני:"בשביל מה?"
דור:"פשוט תודיע לי וזהו"
אני:"טוב ביי" אמרתי והלכתי מישם.
[גל]
בדרך הביתה כל כך הרבה מחשבות רצו לי בראש.
אבל השאלה הכי גדולה הייתה 'למה'.
למה הוא פתאום מתקרב אליי ככה.
נכנסתי הביתה ועליתי לחדר.
אחרי 5 דקות הייתה דפיקה בדלת.
אמא:"גל?"
אני:"כנסי"
היא נכנסה והתיישבה לידי על המיטה.
אמא:"הכל בסדר?"
אני:"כן" אמרתי מנסה לחייך
אמא:"טוב..לא אכלת היום"
אני:"אני לא רעבה"
אמא:"אין דבר כזה לא רעבה"
אני:"אוף עזבי אותי לא בא לי לאכול"
אמא:"אבל את חייבת"
אני:"אמא דיי אני עייפה אני רוצה לישון"
אמא:"טוב נו" אמרה בקול מיואש ויצאה מהחדר.
לא הייתי רעבה בכלל,למרות שלא אכלתי כל היום.
הרגשתי שעם אני יכניס משהו לפה אני פשוט אקיא אותו.
נכנסתי למקלחת.
נותנת למים לזרום,לנקות ממני את כל היום הזה.
סיימתי להיתקלח ונכנסתי למיטה.
כמעט נירדמתי והפלאפון צילצל.
אני:"הלוו" אמרתי בקול עייף
הדר:"הערתי אותך?"
אני:"לא מאמי,זה בסדר"
הדר:"אז מה היה עם ניר?"
אני:"אח שלו"
הדר:"מה קרה לו??"
אני:"התאבדד..ונחשי מי מצא אותו??"
הדר:"ואיי לא נכוןן"
אני:"כן.."
הדר:"מסכן" אמרה בקול מרחם
אני:"ממש מסכן" אמרתי בזילזול
הדר:"מה קרה?"
אני:"לא סובלת אותו כבר"
הדר:"מה הוא עשה לך?"
אני:"נישק אותי.." אמרתי בשקט אך הדר שמעה.
הדר:"מהההההההה??" צעקה
אני:"הדר תירגעי"
הדר:"מה נישק,איך,מתי למה"
אני:"חח תירגעי" סיפרתי לה הכל.
הדר:"שקוף שהוא אוהב אותך"
אני:"אני בטוחה שלא"
הדר:"טוב אני לא יתווכח איתך עכשיו,תחזרי לישון מאמי"
אני:"טוב לילה טוב" ניתקתי ונירדמתי ישר.
[ניר]
נכנסתי הביתה.
היו כל כל הרבה אנשים בבית.
ראיתי את אמא בסלון וניגשתי אלייה.
אני:"מתי ההלוויה?" שאלתי מנסה להישאר אדיש
אמא:"מחר,ב11 בבוקר" אמרה מבין הדמעות
אני:"טוב" אמרתי ועליתי מהר לחדר.
התקשרתי לדור..
דור:"אה אחי,מה קורה?"
אני:"בסדר,שומע ההלוויה מחר ב11 בבוקר"
דור:"אה סבבה"
אני:"למה אבל?"
דור:"סתם שאלתי"
אני:"טוב"
דור:"יאללה ביי אחי,לילה טוב"
אני:"גם לך"
יצאתי מהחדר שלי ונכנסתי בהיסוס לחדר של חן.
הכל נשאר אותו דבר,כמו בצהריים.
התקרבתי למיטה שלו,לשידה,שעליה מצאתי את הקופסא.
התיישבתי על הריצפה,מול המיטה.
העברתי את ידי על המיטה,על הכרית,על השידה.
הדמעות זלגו בלי סוף.
אני:"למה חן,למה?" מילמלתי.
הייתי עייף מכל היום הזה,ולא היה לי כוח לקום מהריצפה.
הנחתי את ראשי על קצה המיטה,כשגופי עדיין על הריצפה ונירדמתי.
[גל]
בבוקר התעוררתי בשעה 10 מצילצול הפלאפון.
אני:"הלו" עניתי בקול צרוד.
...:"גל?"
אני:"כןן מי זה?"
...:"דור"
אני:"דור? איזה דור"
דור:"מהכיתה נו.."
אני:"אהה" אמרתי בהלם. ממתי הוא מדבר איתי בכלל??
דור:"תקשיבי,עם את לא יודעת אז אח של ניר נפטר אתמול"
אני:"אני יודעת,הוא התאבד"
דור:"כן..אזז אמ..חשבתי לארגן את כל הכיתה שנהיה איתו בהלוויה"
אני:"פשש חשבת...יפה"
דור:"גל נו לא עכשיו"
אני:"בשביל מה אני צריכה לבוא?"
דור:"אמרתי לך כבר.."
אני:"אני מעדיפה שלא,עד שניגמרו ההצקות האלה שזה יתחיל עוד פעם?"
דור:"טוב מה אני יכול להגיד לך,פשוט אני יודע שהייתם ידידים טובים פעם אז חשבתי אולי תירצי לבוא"
אני:"אני רוצה,באמת" אמרתי בשקט בתקווה שלא ישמע.
דור:"אז תבואי" אמר,כניראה ששמע
אני:"לא יודעת דור"
דור:"יודעת מה? אני מבטיח לך שלא יציקו לך"
אני:"כן בטח,ואני דוגמנית"
דור:"רציני גל,מבטיח לך שהיום אני לא יתן לאף אחד להציק לך"
אני:"ולמה אני זוכה ממך ליחס כזה?"
דור:"לא יודע.."
אני:"טוב אני יבוא,מתי?"
דור:"אני יתקשר אלייך כשאני יהיה ליד הבית שלך שתרדי"
אני:"אוקיי,אבל תזכור מה הבטחת לי"
דור:"אין בעיה"
אני:"ביי"
דור:"ביי,תהיי מוכנה עוד חצי שעה"
אני:"סבבה" אמרתי וניתקתי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת.
ציחצחתי מהר שיניים ויצאתי.
התלבשתי וירדתי למטה.
כרגיל,אין אף אחד בבית.
שתיתי שוקו ואחרי 5 דקות דור התקשר ואמר לי לרדת.
זהו...נגמר החופשש..אוףף עבר מהר מידי ולא הספקתי כלום!!!
מה דעתכם על הפרק??
ספויילרים+הודעה לקבועים עוד מעט..
