יואב: מטרת הפעולה היתה ברורה: תגובה לא פרופורציונלית שתביא לשינוי במאזן האימה. צעד מפתיע ומוגזם שיצור הרתעה, ושיבהיר לכל הצדדים שמה שהיה לא יהיה. שיש דברים שאי אפשר להבליג עליהם.

וזה עבד. בני, נציג השירות של חברת YES, לא הבין מאיפה זה נפל עליו. במשך דקות ארוכות הוא ניסה כל דרך אפשרית, כל טריק שיווקי זול וכל מניפולציה רגשית כדי להניא אותי מההחלטה לבטל את המנוי לטלוויזיה בלוויין שעשיתי רק 48 שעות קודם לכן.

האמת שזו תהיה חוצפה מצדי לשעמם אתכם בכל התלאות הפרוזאיות שעברתי אחרי שהחלטתי להתחבר לטלוויזיה רבת ערוצים, אלמלא היו בסיפור הזה מוסר השכל ותובנות חשובות על המציאות שלנו, כמנהגנו כאן בלחץ חברתי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בפוסט הראשון שאני כותב אחרי בצורת של חצי שנה, שבה הספקתי לעבור (שוב) מהארץ למעריב.

אז הזמנים החדשים הביאו עמם משימות חדשות ומחויבויות חדשות, ואחרי חמש שנים שבהן הצלחתי לנהל חיים סבירים ללא מקלט טלוויזיה פעיל, נוצר מצב שבו אני כבר לא יכול להרשות לעצמי להחמיץ את מהדורות החדשות בערב, את יומני סוף השבוע, את שידורי החירום של המלחמה ואת ערוצי החדשות הזרים.

בשבוע שעבר הרמתי טלפון וחייגתי למוקד השירות של ייס. תהליך הרישום היה ענייני ומהיר. בני היה מאוד נחמד. הטכנאי, כך הוא אמר, יגיע מחרתיים, בין 8:00 ל-11:00 בבוקר.

יומיים למחרת קמתי ב-7:30 וחיכיתי לטכנאי. לאנשים בעבודה הודעתי שכנראה אגיע באיחור.

ב-9:30 התקשרתי למוקד השירות של ייס, רק כדי לוודא שהכל בסדר, שלא שכחו אותי. "קבעו לך הבוקר בין שמונה לאחת עשרה, לא?" - כן, עניתי. "אז אל תדאג, הוא יגיע בזמן".

ב-11:30, עם חצי יום עבודה מבוזבז מאחורי ובלי טכנאי באופק, התקשרתי שוב לייס - הפעם כדי לבטל את ההתקנה, את המנוי ואת כל ההתקשרות שלי עם החברה.

אני מודה, משהו בי קצת קיווה שהטכנאי יאחר. רציתי להתעצבן, ורציתי שתהיה לי לגיטימציה לשבור את השגרה העצובה הזאת, שבה אם אני מאחר בתשלום חשבון, אז אני משלם ריבית, או שמנתקים לי את הטלוויזיה/חשמל/טלפון/מים – ואם החברה מאחרת, אז אני "צריך להבין" ש"היה עומס".

נורית, שענתה לי במוקד, ניסתה להסביר. "אני מתנצלת, אבל אתה צריך להבין, מדי פעם יש לנו עיכובים. היה לנו עומס הבוקר. אני בטוחה שהוא בדרך אליך". הסברתי לה שאני לא מעוניין לעשות עסקים עם חברה שדופקת אותי בהזדמנות הראשונה שיש לה. "תן לי שתי דקות", היא אמרה במהירות מבלי לתת לי הזדמנות להגיב, "אני מתקשרת לטכנאי וחוזרת אליך".

אחרי חמש דקות מתקשר אלי הטכנאי. "אתה בבית? אני יכול להגיע עוד 20 דקות". נורית עשתה לי תרגיל. במקום לחזור אלי, היא שלחה את הטכנאי. כי עם הטכנאי אי אפשר לבטל את המנוי.

חשבתי קצת, אולי כדאי לי לרדת מהעץ, אני הרי צריך טלוויזיה. "זה קצת בעייתי לי עכשיו", הסברתי לטכנאי שחיכה בצדו השני של הקו, "אני חייב לצאת לעבודה עוד מעט".

"קבעת התקנה בין 11:00 ל-14:00, לא?", עכשיו גם הטכנאי ניסה למרוח אותי. "לא", עניתי בעצבנות, "קבעתי בין 8:00 ל-11:00 ואל תגיע, אני יוצא מהבית". אצתי רצתי לי לעבודה.

12:00, נורית מתקשרת אלי. "למה אמרת לטכנאי לא לבוא, הוא ממש ליד הבית שלך". הסברתי לה שכבר יצאתי, שזה מאוחר מדי. "בוא נקבע מועד חדש, אני מבטיחה לך שמחר על הבוקר יגיע טכנאי, אני אבדוק את זה באופן אישי", הבטיחה. אבל הייתי עיקש. התגובה שלי, כאמור, היתה צריכה להיות מפתיעה ולא פרופורציונלית. באתי לשנות סדרי עולם.

12:05 שיחת טלפון מבני. "אתה צריך להבין", הוא אומר, "לפעמים יש עומס". הסברתי לו שאם היינו קובעים שעה מדויקת, והטכנאי היה מאחר בחצי שעה – מילא. אבל מכיוון שחיכיתי כמו טמבל במשך שלוש שעות, אני לא מתכוון לעבור על זה בשתיקה.

"בוא נקבע למחר, על הבוקר", הוא הפציר בי.

"לא", המשכתי להתעקש, "לא רוצה לקבוע מחר. אם ארצה לחדש את ההתקנה בקרוב, אתקשר ואודיע לכם".

"אוקיי", הוא ניסה לדבר אל לבי, "אז בוא נקבע התקנה לעוד שבוע, בינתיים קח לך כמה ימים להירגע".

הסברתי לו שההחלטה לבטל את ההסכם עם ייס היא סופית ומוחלטת. הוא שיחרר "טוב" ממורמר, וניתק את הטלפון.

התייעצתי עם מקורביי על המשך המערכה. מה השלב הבא? להתקשר להוט (הרי במחלקות השירות של הוט, כמו שרואים בתמונה שמצאתי כאן, עובדים "מהפכנים")? אנשים אמרו לי לעזוב, הכל אותו דבר. שאין ממש ברירה. שגם הטכנאי של הוט יאחר, ושגם מוקד השירות של הוט יסביר לי שאני צריך להבין.

אז מה המסקנה, תשאלו עכשיו בצדק, מה מוסר ההשכל? איך נושיע את האדם הפשוט, ונציל אותו ממלתעות הביורוקרטיה המתעללת של פקידי הטלוויזיה רבת הערוצים? ללחץ חברתי הפתרונים: מוכרחים להפריט את הוט וייס!

אופס! הוט וייס הן חברות פרטיות.

בעלות פרטית, מסתבר, היא לא ערובה ליעילות והיא לא תמיד עוזרת לצרכן. פעם הבאה שמספרים לכם שצריך להפריט משהו כדי להפוך אותו ליעיל יותר, או כדי להגדיל את התחרות או את המבחר, תיזכרו בסיפור הזה, על אדם פשוט כמוני שרק רצה להתחבר לטלוויזיה ומצא את עצמו נאבק במחלקה שלמה של אנשי שירות חלקלקים.

טוב, עוד יש לי הרבה מה לכתוב אבל מתחיל עקרות בית נואשות ב"ייס דרמה".