| |
|
| 5/2006
חייבים להתחיל 20.5.06
מוזר לכתוב כך פוסט ראשון בבלוג ראשון - אבל יואב החליט שהיום זה היום, אז כנראה שבאמת הגיע הזמן לתת למחשבות לזרום אל תוך הרשת. מאחר שאני מניח שאת הפוסט הזה צפויים לקרוא רק אנשי שלומנו (אם בכלל), אני מרשה לעצמי להיות דביק ביותר, ולשתף את החברים בהרהוריו של אדם ריבוני שהחליט להיכנע סופית לכוחו המאגי של האינטרנט.
אז מי עומד להיות פה? קודם כל החבר יואב (משה) ריבק - למי שלא מכיר: בן 26 עורך בדסק החדשות של עיתון הארץ, רווק תל אביבי מבוקש ושחקן נשמה במגרשי הכדורסל השכונתיים. שנית, אנוכי, יאיר (עמנואל) טרצ'יצקי - למי שטרם הספיק להתוודע: גם בן 26, סטודנט לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, עורך בדסק החדשות של מעריב, ומעביר את התקופה האחרונה בלהיות עיייייייייף מאוד (בעיקר בגלל שאני גר בירושלים ועובד בתל אביב). חוץ מזה, ישתתפו בבלוג אורחים רבים ומכובדים, שאת שמם מוקדם עדיין לציין.
ומה עומד להיות פה? מי שמחפש סטיות אפלות או רכילויות עסיסיות ממערכות העיתונים בשוקן ובקרליבך, כנראה שהגיע למקום הלא נכון. מדי פעם אמנם נוסיף קישורים שעשויים לקחת את הקורא לפינות נידחות ושטופות זימה, כי הרי גם אנחנו בני אדם, וגם אותנו תוקפת מעת לעת תאוות הבשרים. אך בעיקר יהיה פה מבט ביקורתי יומי (לעזאזל, על מי אני עובד - מבט ביקורתי דו שבועי) על המתרחש בתפר שבין תקשורת, פוליטיקה וחברה, כשמפעם לפעם ננסה לגעת קלות גם בנושאים אחרים (כדרך אגב, אנחנו מחפשים פרשן לענייני בייסבול, שמוכן לעבוד כפרילנסר בשכר נמוך וללא הטבות סוציאליות - או במכבסת המלים של רשות השידור: כמשתתף עצמאי).
סיימנו עם ההיכרות, ועכשיו אפשר להמשיך הלאה.
תמיד כשאני כותב משהו, אני מדמיין את מי שעומד לקרוא את זה. עכשיו משום מה, אני לא מדמיין אף אחד קורא את זה, אולי רק את יואב שכבר שלח לי הודעת נאצה שאכתוב משהו. עכשיו כשאני משקיע בסוגיה קצת מחשבה, אני מתחיל לדמיין את אחד מתוך אלפי הקוראים שיהיו לבלוג הזה בעוד כמה חודשים, שלפתע תתקוף אותו סקרנות והוא יחשוק להבין מאיפה הכל התחיל. "פחחחחח", הוא יגחך לעצמו, "הייתכן שכל הניתוחים המבריקים שאותם אני קורא בשקיקה מדי יום, התחילו מפוסט לח שמנוסח כמו נאום בת מצווה של יהודיה אמריקאית שנקראת חנה?!". אני חושב על זה ומתחלחל. אולי עדיף שאמחק הכל, ובמקום אכתוב ביקורת על האודישנים של כוכב נולד 4 או קטע מרגש על לכתו של אחד מנפילי תנועת העבודה, יצחק בן אהרון. אך בסוף אני מחליט להשאיר את זה ככה - למחוק תמיד אוכל.
נראה לי שזה היה מספיק לפעם ראשונה. אני מקווה שיואב יהיה מרוצה.
לילה נעים ושבוע טוב
יאיר
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: