יואב: אתמול בערב ערכתי עמוד על יצחק בן אהרן (באתר הכנסת כתוב אהרן בלי ו'). היו לו חיים סוערים ומוות שקט. עלה לארץ רכוב על חמור, התגייס לצבא הבריטי, נפל בשבי הגרמני לארבע שנים, חזר, הקים קיבוץ, היה שר בממשלה, אמר שצריך להחליף את העם, כתב ספרים, כתבו עליו ספרים. כל כך הרבה דרמה בחיים, וכל כך מעט במוות. עדיף ככה.

האמת היא, שההיכרות שלי עם קורותיו של בן אהרן העמיקה רק אתמול במשמרת, ועד אז היתה שטחית למדי. אז אני לא מתכוון לספוד לו, ורק אומר את זה: הוא היה הרבה דברים, אבל ממה שקראתי, יותר מכל היה מזכיר. מזכיר מועצת הפועלים של תל אביב, מזכיר מפא"י, מזכיר ההסתדרות, ומדי פעם מזכיר, לכל מי שרצה לשמוע, מה טוב ומה רע. לא בכל ערב יוצא לי לעבור על כתבות עם ציטוטים בנוסח "העושר משחית את האדם לא פחות מהעוני", או "אין דבר יותר בזוי בעיניי מתאוות הבצע, מצבירת נכסים, ממה שקוראים עושר, שכאילו בימינו הוא בסיס לאושר". צודק.

מי שארונות קבורה עושים לו את זה, מוזמן לבקר היום בבניין ההסתדרות בין 15:00 ל-18:00 כדי לחלוק כבוד אחרון למזכ"ל. אני, כנראה, לא אהיה שם. אבל אולי אתחיל לקרוא את הביוגרפיה. רציתי גם לכתוב קצת על ההחלטה שלי לתת כותרת דווקא מדבריו של יו"ר ההסתדרות לתיבת התגובות הזאת - בזמן שהיו שם קלישאות מפוצצות מלוא החופן מפיהם של שרים בכירים וראש ממשלה אחד, אבל בפעם אחרת. היתה לי סיבה טובה. באמת.

אגב, מה אתם אומרים על זה שהוא החליט לתרום את גופתו למדע?

למה לא, בעצם?

ולהפקיר את הגוף לחסדיו של הטבע - יותר טוב?

כבוד גדול ליצחק בן אהרן. אידאולוג מההתחלה ועד הסוף.

רוק כבד הללויה

פעם הבאה, לפני שאתם מאשימים אותם באנטישמיות, תזכרו מי הציל אותנו מחרפת המקום האחרון באירוויזיון: הצרפתים, שהואילו לתרום לנו מספיק פּוּאה כדי שנעקוף את מלטה. אדי בטלר, ההוא ששייצג את ישראל, אמר ש"אירופה היתה ונשארה גזענית", והזכיר לי את הילדה מהבחינות לכוכב נולד ביום שישי, שטענה שלא העבירו אותה רק כי היא אתיופית.

אבל אנחנו מחוייבים לאמת, והיא מוכרחה להיכתב: שלחנו השנה שיר דל, משעמם וגרוע ביותר, אפילו בקנה מידה אירוויזיוני, וגם האתיופית הנחמדה שרה לא טוב. לגבי הזוכים, מי שמכיר אותי יודע, שמוסיקה רועשת מעולם לא הרתיעה אותי, אבל לשים את הדבר הזה במקום הראשון? אן מארי דוד, פראנס גאל, יזהר כהן, אבבא וזה? אירופה שוב איכזבה.

גם כוכב נולד וגם אירוויזיון. סימנתי שני Vים.

ואם כבר

מדברים על V, אני מוכרח, רוצה וגאה לציין, שספק גדול אם הבלוג הזה היה נפתח אי פעם אלמלא אותה עלמה חיננית בשם Velvet Underground ייסדה את הקיסרות שלה כאן. אלה מבין קוראי הלחץ הנאמנים שאינם אנשי תקשורת - ספק אם ימצאו בבלוג המכובד הזה עניין. אלה מביניהם שכן עוסקים בתקשורת - ספק גדול אם ישמעו על זה כאן בפעם הראשונה.

אז למה לי להכביר מלים? מי שרוצה לקרוא עוד על חשיבותם של מהפכת הקטיפה ושל הדיון המרתק המתפתח סביבה, שיקרא את חנוך מרמרי בעין השביעית. כבוד גדול לולווט.

סל, אבל לא תרופות

אחרי שלוש שנים בליגה הלאומית ואחת בארצית, הפועל חולון משחקת היום על העלייה לליגת העל בכדורסל. בסוף הערב (בלי הרבה אוהדים פצועים, אני מקווה), לאלפי חולונים וחולונים-לשעבר תהיה סיבה להסתובב שוב עם ראש מורם. אני מכיר לפחות שניים כאלה. 

נעדכן.

יואב.