יאיר: זהירות, פוסט עם הקדמה כבדה!

אתמול בצהריים ירה שדר הרדיו נתן זהבי פצצת תאורה בעת שהשתתף בהפגנה למען חולי סרטן המעי הגס, שנערכה מול משכן הכנסת. לכבודו, אכתוב היום פוסט באווירה עצבנית.

סמי פה

שלשום הציע האיש המאוד עשיר סמי עופר לממן לחולים תרופות לחודש שלם. כולם זועמים, והמערכת הפוליטית כמרקחה. תכל'ס מקלסי עופר צודקים, אבל בו בזמן רובם גם לא מציעים שום פתרון אחר. מצד אחד, אין ספק שהרעיון שאיזה איש עשיר יחליט מי ימות ומי יחיה, הוא רעיון מקומם שמזכיר אגדות אפלות מתקופת ימי הביניים. מצד שני גם אותם חברתיים לעת מצוא מרגיזים אותי לא פחות. כשהתקשורת בסביבה פתאום כולם עולים על הבריקדות. איפה הייתם כולם עד עכשיו, ואיפה לעזאזל תהיו מחר כשהרעש התקשורתי יחלוף? האם חולי סרטן המעי הגס היו צריכים לשבות רעב ולהשפיל את עצמם עד עפר רק כדי לקבל קצת יחס? ומה עם חולים אחרים שיושבים היום בביתם ומשוועים לתרופה, האם זה הפיתרון גם להם? לדאבוני, היום צריך להבין תקשורת כדי לגסוס כמו בן אדם במדינה הזאת.

לצורך העניין ניסחתי כמה כללי אצבע לשורד הממוצע:

1. צא לשבות רעב רק עם מישהו שעובר מסך, אחרת אין לך שום סיכוי להשיג משהו.

2. ודא ששביתת הרעב לא נופלת על תקופה עמוסה מבחינה חדשותית, זה יכול להיות בזבוז לשבות רעב ושהידיעה תיזרק לחלק העליון שנשאר ריק בעמוד מודעות האבל של העיתונים - אל תשכח שאם שבתת רעב והגעת רק לשם, הדרך לחלקו התחתון של העמוד קרובה מתמיד.

3. דאג למחאה הדרגתית: מפגין שמבזבז את כל התחמושת על ההתחלה יירד מהר מאוד מסדר היום. למשל, התחל בהפגנה רגילה, עבור למחאה אלימה (שריפת צמיגים, מכות עם שוטרים וכאלה), ורק כשכלו כל הקצים (או הקצין) השתמש בנשק יום הדין.

4. מצד שני, דאג שהמחאה לא תהיה הדרגתית מדי: התקשורת אוהבת מפגינים רציניים - מי שלא מוכן לשלם מחיר, אין לו מקום בזמן צפיית השיא (פריים טיים) של ערוץ 2.

5. תכין ססמאות קליטות ופשטניות. "מדינת ישראל לא לוקחת אחריות על אזרחיה, ובמקום לבחור את המודל הסוציאל-דמוקרטי הנהוג בשוודיה, מעדיפה להנהיג מודל אמריקני של מדינת רווחה מינימליסטית קפיטליסטית שדואגת לאזרח רק כשהוא כבר מגיע נמוך מדי", זה מסר שעשוי להיות מורכב מדי לעיתונאי הטיפוסי, ועל אחת כמה וכמה לצרכן התקשורת מן השורה. לך על דברים פשוטים: "הממשלה מייבשת את החולים", "לאולמרט אין לב", וכדומה.

6. השתדל לחלות במחלות עם שם פשוט וקצר, רצוי בן מלה אחת: שפעת זה מעולה, אבל אל תשכח שכבר לא מתים מזה. בכל מקרה, אני ממליץ לחפש משהו אחר ממשקל "ק.ט.ל.ת", בטוח תצליח לארגן משם משהו סופני (היזהר מהמילה סופני, שהפכה בעייתית בעקבות ארץ נהדרת ואיבדה ממטענה השלילי. ראה ערך: "יש לי בשבילך משהו סוף סופי סופני").

7. עשה חיים קלים לעורך החדשות: אם תצליח לייצר אמירה קצרה וקולעת שאפשר לעשות ממנה כותרת קליטה, תחסוך לו הרבה כאב ראש, וזה רק יכול לשחק לטובת מאבקך. אין ספק שהכותרת המתבקשת היא משהו בסגנון של חולי הסרטן: "תנו לחיות במדינה הזאת". ולכן: א. חמש מלים ולא יותר (רצוי ארבע) ב. אין טעם שתבזבז מקום עם המלים משורש ח.ל.ה או ס.ר.ט.ן בסלוגן, כי גם ככה הן יופיעו לפני הציטוט. ג. השתמש במלים שכולם מכירים ד. השתדל להכניס מקף. זה נותן קצב לכותרת - ואז יותר כיף לקרוא אותה. ה. נסה בכל מחיר לשמור על בלוק. למה הכוונה? חשוב ששני חצאי הכותרת יהיו באורך שווה וכך ניתן יהיה לפצל אותה לכותרת יפה של שתי שורות, מבלי לפגום בצדדים הגרפיים של העיתון.

לסיכום סעיף 7:

דוגמה חיובית:

חולי הסרטן: "מדיניות

האוצר - גזר דין מוות"

דוגמה שלילית:

חולי הסרטן: "אנו דורשים

שהמדינה תממן ארביטוקס ואווסטין"

8. אל תצא למאבקים ביחד עם חולים אחרים - הם עלולים לנסות לתפוס עליך טרמפ ולנגוס מהמימון שבו תזכה בסוף המאבק.

9. אל תשכח: באת להציל את עצמך ולא לשנות את החברה - פעל בהתאם. התקשורת נוטה להתייחס בחשדנות לאנשים שמדברים גבוהה גבוהה על צדק חברתי. את המלה מהפכה תוציא מהלכסיקון - לאדם שמממן את כלי התקשורת שבו אתה מנסה לקדם את העמדה שלך, טוב ונעים היכן שהוא נמצא. אל תעביר לו תחושה שאתה מנסה לערער את הסדר החברתי שכה מיטיב עמו.

10. שיהיה בהצלחה.

יאיר

עדכון לפני סיום: השר לענייני גמלאים, רפי איתן, מצא טריק חדש שיאפשר מימון לתרופות של חולי סרטן המעי הגס. כולי תקווה שאחרי עוד כמה נסיונות הזויים, הוא יתעשת.